מחקרים בתחום הגמגום

לי ריבס תמיד רצה להיות וטרינר. כשהיה בתיכון בפרברי וושינגטון, הוא ביקר בבי"ח לבעלי חיים ליד ביתו ביום שבת עמוס והגיש מועמדות למשרה. פקידת הקבלה אמרה שהרופא עסוק מכדי לדבר איתו. אבל ריבס היה נחוש וחיכה. שלוש וחצי שעות לאחר

במשך עשורים, מאות – ואפילו יותר – מטפלים ואחרים המליצו על מגוון של תרגילי נשימה לאנשים שמגמגמים. אני נתקל בכך כל הזמן באינטרנט.  מבלי להרחיב יותר מידי כבר בתחילת המאמר הזה, רק אומר זאת: באופן מוחלט, לא קיימת עדות מחקרית לכך

נקודות מרכזיות חילקנו למקטעים 18 מסלולי חומר לבן בקרב מבוגרים שמגמגמים ולא מגמגמים ערכנו השוואה בין מאפייני דיפוזיה לאורך המסלולים בין שתי הקבוצות מובאת סקירה של שיטות Diffusion MRI (DWI – מדידת מקדם הפעפוע של מים במוח), וטרקטוגרפיה. הממצאים מובאים

לאחר מאות שנים של בלבול, ייתכן כי עלה בידו של המחקר לקשר את הפרעת הדיבור לגנים מסוימים ולשינויים במוח – וייתכן שטיפולים חדשים ממתינים באופק. ג'ראלד מגווייר גמגם מילדות, אבל ייתכן שלא יעלה בידיכם לנחש זאת משיחה עמו. במשך 25

תקציר חרדה, אחת מהתופעות הנפשיות הנלוות לגמגום, היא מהנצפות ביותר ונחקרה בהרחבה. מחקרים שנערכו לפני תחילת המאה הציגו עדויות לחרדה מוגברת בקרב אנשים מגמגמים. עם זאת ממצאים אלו לא היו עקביים ואינם חד משמעיים. מאחר ולא התגלה קשר ברור ושיטתי

מטרה במחקר זה נמדדו הבדלים בתפיסה של הסביבה את יכולות הדיבור ואת התכונות האישיות  של ילד בן 12 שמגמגם, כפונקציה של הצהרת גילוי גמגום עובדתית, שנמסרה על ידי הילד שמגמגם, אמו או המורה שלו לקבוצות שונות. שיטה 217 מבוגרים בגילאי

מטרת מחקר זה היתה לבדוק את ההתנהגות הדיבורית של מאזינים בזמן שיחה עם אדם שמגמגם בהשוואה להתנהגותם הדיבורית עם אדם שדיבורו שוטף.  במחקר השתתפו 10 מאזינות, שבאו באינטראקציה עם אדם שדיבורו מגומגם ועם אדם שדיבורו שוטף. מאפייני השיחה שנבדקו היו:

מחקרים תרופתיים לטיפול בגמגום ספויילר – עדיין לא נמצאה תרופה ש"מרפאת" גמגום. המחקרים המתוארים בסקירה שהוצגה ע"י ד"ר מגוויר בהרצאה שנשא באמב"י,  עוסקים במציאת טיפול תרופתי שיקל על הסימפטומים וישפר שטף, ויוכל להיות כלי עזר לאנשים שמגמגמים לצד עזרה עצמית

מחקר NIH בעכברים מזהה את סוג תאי המוח המעורבים בגמגום MEMPHIS, TN 19/8/19חוקרים מאמינים כי גמגום – הפרעת דיבור העלולה להגביל את אורח החיים – נובע מבעיות באזורים  במוח השולטים בדיבור. עדיין לא ידוע כיצד והיכן בדיוק מתרחשות הפרעות אלו.

רקע למחקר: ארגוני תמיכה בגמגום (SSO) הם מקומות שבהם אנשים שמגמגמים יכולים לשתף את החוויות שלהם בנושא הגמגום ולהעניק תמיכה זה לזה. ישנן עדויות לכך שהשתתפות ב-SSO עשויה לסייע בהפחתת ההשפעה השלילית של הגמגום וקידום שינויים קוגניטיביים ורגשיים חיוביים אצל