סקירת מחקרים: על גמגום והטיות קוגנטיביות

מספר מחקרים שנערכו בעשור האחרון הצביעו על הטיה קוגניטיבית שקיימת בקרב אנשים שמגמגמים, במסגרתה תשומת הלב מופנית לגירויים שלילים ומתעלמת מסימנים חברתיים חיוביים.

Lowe ועמיתיו (2012) תיעדו את התמקדות מבטם של אנשים שמגמגמים, כאשר נאמו בפני קהל מוקלט אשר חלקו הציג הבעות פנים חיוביות, חלקו שליליות וחלקו נייטרליות. לנבדקים נאמר כי הקהל צופה בהם בשידור חי מחדר אחר, ותנועות העיניים של הנואם הוקלטו ונותחו. בהשוואה לנבדקים אשר אינם מגמגמים, הנבדקים שמגמגמים, באופן כללי, התמקדו בקהל פחות, והתמקדו פחות בהבעות פנים חיוביות לעומת הבעות פנים נייטרליות או שליליות. הימנעות זו מהבעות פנים חיוביות מצמצמת את הגישה של האדם לפידבק חיובי, מחזקת את הפחדים החברתיים ולכן עלולה לשמר חרדה חברתית לאורך זמן. באופן דומה מצאו לאחרונה Rodgers ואחרים (2020) כי גם בקרב בני נוער שמגמגמים נמצאה תשומת לב מוגברת להבעות פנים שליליות, לעומת הבעות פנים חיוביות / נייטרליות ובהשוואה לבני נוער שאינם מגמגמים. 

Iverach ועמיתיו (2017) מוסיפים כי האדם שמגמגמם עלול לכוון את תשומת הלב לרמזים פנימיים (כגון הציפייה לגמגום, תחושת מאבק, פחד מדחייה / התעלמות / לעג) ולאיומים חיצוניים (כגון סימנים של חוסר עניין או אי-נוחות מצד המאזין) ובכך להחמיץ סימנים של עניין ומעורבות של המאזין, או שטף ספונטני. בתגובה לתפיסת המציאות הזו, האדם שמגמגם עלול לאמץ אסטרטגיות שונות על מנת לצמצם את האיום החברתי – למשל, הימנעות מקשר עין, מתן תשובות קצרות לשאלות, הימנעות מהשתתפות בשיחה, בריחה מהירה מהסיטואציה.  התנהגויות אלו, באופן פרדוקסלי, עלולות לייצר את ההערכה השלילית מצד המאזין, ממנה חשש מלכתחילה האדם שמגמגם. 

המחקרים הללו נועדו אך ורק להצביע על תופעה שיש להיות מודעים אליה, ואין הדבר אומר כי כל האנשים שמגמגמים מפנים את תשומת ליבם לרמזים שליליים.

במחקר המשך הציעו Lowe ועמיתיו (2016) כי הטיית תשומת הלב מתקיימת רק בקרב אנשים שמגמגמים אשר להם רמות גבוהות של חרדה חברתית (למרות שבמחקר של Rodgers לא נמצאה השפעה של רמות החרדה על הממצאים, ולא נמצאו הבדלים ברמות החרדה בין בני נוער שמגמגמים לבין כאלו שאינם מגמגמים). עם זאת, יש לקחת בחשבון כי גם התפיסה של מצבים חברתיים הינה סובייקטיבית – הן מצד הדובר והן מצד המאזין – ועלינו להמשיך לחקור גם את האופן שבו אנחנו תופסים את המציאות. 

ם

מקורות:

ליקטה ותירגמה מאנגלית: שירן ישראל

Lowe, R., Guastella, A. J., Chen, N. T., Menzies, R. G., Packman, A., O’Brian, S., & Onslow, M. (2012). Avoidance of eye gaze by adults who stutter. Journal of fluency disorders, 37(4), 263-274.‏

Lowe, R., Menzies, R., Packman, A., O'Brian, S., Jones, M., & Onslow, M. (2016). Assessing attentional biases with stuttering. International journal of language & communication disorders, 51(1), 84-94.‏

Iverach, L., Rapee, R. M., Wong, Q. J., & Lowe, R. (2017). Maintenance of social anxiety in stuttering: A cognitive-behavioral model. American Journal of Speech-Language Pathology, 26(2), 540-556.

Rodgers, N. H., Lau, J. Y., & Zebrowski, P. M. (2020). Attentional Bias Among Adolescents Who Stutter: Evidence for a Vigilance–Avoidance Effect. Journal of Speech, Language, and Hearing Research, 63(10), 3349-3363