אנו חיים בעולם שבו קיימים (עדיין…) המון מיתוסים, אמונות, חצאי-אמיתות ואי-דיוקים בנוגע לגמגום. מחקרים הראו שאחד הכלים המשמעותיים שילד ומבוגר שמגמגם יכול לרכוש הוא היכולת לבצע "סינגור עצמי".
סינגור עצמי מתייחס לכלים בסיסיים של האדם שמגמגם להסביר ולחנך את הזולת לגבי גמגום. ניתן ללמד את האחר מהן ההתנהגויות המומלצות כשנתקלים באדם שמגמגם (ומה לא מומלץ לעשות!), להפריך דעות קדומות או מיתוסים, ובאופן כללי – להוביל שיח על גמגום.
כאשר נתקלים במצבים כגון – ילד ששואל "למה את.ה מדבר.ת ככה"?, מבטים נבוכים של המוכר בקופה שביקש את מספר תעודת הזהות, סבב היכרות בחוג / בשיעור / בעבודה, מורה שמשלימה את המשפט שזה עתה התחלת להגיד ולא סיימת – אלו בדיוק ההזדמנויות שלנו "לכתוב מחדש את הסיפור", לחנך, ללמד, ולהחזיר לעצמנו שליטה בסיטואציה.
אחת המטרות החשובות של טיפול מודרני בגמגום, בילדים ובמבוגרים, הוא להטמיע מיומנויות של סינגור עצמי. ניתן לערוך משחקי תפקידים המדמים סיטואציות יומיומיות או מיוחדות, להכין תשובות אפשריות ודרכי תגובה למצבים שונים, או להציג מצגת בכיתה כאשר מדובר בתלמידים. בכל מקרה, אופן הצגת הגמגום והסינגור העצמי צריכים להיות מתואמים עם העדפותיו של הפרט. אפשר וטוב לצאת מאזור הנוחות, אך עדיף לשמור על יעדים ריאליים, לפחות בהתחלה. עבור חלק, עצם אמירת המשפט "אני אדם שמגמגם, תן לי דקה" מהווה צעד משמעותי (ולעיתים קשה).
סינגור עצמי בבית הספר
מצגת או פעילות בכיתה יכולות להיות דרך מצוינת להניע שיח על גמגום בכיתה – לקריאה נוספת לחץ כאן. מומלץ לתרגל עם הילד כיצד להגיב לשאלות לגבי גמגום (לשם כך, חשוב לדעת מידע בסיסי) ולתרגל בהזדמנויות שונות כיצד ניתן להפעיל אסרטיביות ו"לתת מקום" לגמגום. למשל, לבקש שלא ישלימו משפטים, לבקש שהמאזין יחכה דקה עד לסיום המשפט.
תהליך של סינגור עצמי ניתן לבצע גם מול המורה. חשוב לתאם עם המורה מהן העדפותיו.ה של התלמיד.ה שמגמגם.ת בכל הנוגע לדיבור בכיתה. תהליך כזה מפחית את אי הוודאות – הן של המורה וגם של התלמיד.ה – ויכול למנוע חרדה בבית הספר.
קלינאיות התקשורת מיכל סער וגבריאלה הודס, המתנדבות באמב"י, תירגמו וערכו כלי לסינגור עצמי בכיתה. מצורף לשימושכם להלן.
