רבים מתלבטים בשאלה האם לטפל בגמגום שלהם או של ילדיהם, או להניח למאמצי הטיפול מסיבות כאלו ואחרות.
להלן מספר נקודות למחשבה שעשויות לעזור בקבלת ההחלטה:
האם כדאי לטפל בגמגום?
"ניסיתי את כל השיטות הטיפוליות שקיימות ושום דבר לא עזר". זוהי חוויתם של אנשים רבים שמגמגמים ועוברים משיטה טיפולית אחת לשנייה בתקווה ש"הפעם זה יעבוד". פעם אחר פעם הם מתאכזבים כשהם מוצאים עצמם ממשיכים לגמגם. מצד שני ישנם אנשים אשר בעבר גמגמו והגמגום הפסיק. חלקם של אנשים אלה עברו טיפול. חלקם התגברו על הגמגום בעצמם. מהו השוני בין שתי אוכלוסיות אלה?
אפשר לטעון שאנשים אשר הפסיקו לגמגם הנם פשוט ברי-מזל ושהגמגום שלהם סתם נעלם. העובדה היא שקיימות סיבות מדוע טיפולים מסוימים בגמגום לא עוזרים ומדוע אנשים רבים אשר מגמגמים כן מתחילים לדבר בשטף.
גמגום אינו מופיע סתם. אנשים מגמגמים כתוצאה מן התהליך המוחי בו הם משתמשים להפקת דיבור.
כאשר הטיפול מתמקד בדיבור במקום שיתמקד בתהליך הפקת הדיבור אזי חסרה ההדרכה אשר תלמד את המטופל כיצד לשנות את דרך הפקת הדיבור. שיטות טיפוליות מסורתיות לבעיית הגמגום מתמקדות לרוב על מציאת דרכים וטכניקות להוצאת המלים. לדוגמה, הם מייעצים למטופלים לנשום באופן שונה, להאט את הדיבור, להאריך את הצליל ההתחלתי, וכו. לפעמים המאמץ מתמקד על בניית ביטחון-עצמי. האמונה היא כי ביטחון-עצמי מוגבר יגביר את שטף הדיבור.
לרוב הטיפולים מתעלמים מכך שהבעיה עמוקה הרבה יותר מעצם הדיבור המגומגם. מחקרים בתחום התפקוד המוחי מוכיחים שאנשים מגמגמים מפעילים תהליכים מוחיים שונים להפקת הדיבור מאשר אנשים שדיבורם שוטף. Braun,1997, Finitzo, Pool, Freman, Devous, &Watson, 1991, ) Ingham, Fox,&Ingham,1997) . הסיבה לכך שהמוח מתפקד באופן שונה אצל חלק מן האנשים בעת הפקת דיבור אינה ידועה עדיין. אף-על-פי-כן, ממצאים אלה מרמזים שטיפול בגמגום לא יפטור את הבעיה אלא אם כן התהליכים המוחיים של הדיבור ישונו.
בניסיוני ראיתי שוב ושוב שאנשים מגמגמים יכולים לשנות את דרך הפקת דיבורם. התהליכים המוחיים אינם מקובעים. ניתן לפתח התנהגויות חדשות לעיבוד תהליכים מוחיים. התוצאה היא דיבור שנשמע נורמאלי ואשר היינו יותר אוטומטי ויותר קל להפקה מאשר דיבור מגומגם. בד בבד, הולך ומתגלה קושי הנובע מנטיית המוח לדחות את שינויה של המתכונת הנבחרת לעיבוד התהליך המוחי אשר בוססה מכבר. ביסוס תוכנית חדשה לעיבוד התהליכים המוחיים דורשת החלטיות ויוזמה.
בשש-עשרה השנים האחרונות עסקתי בהעמקת הבנתי ובליטוש הידע שלי בכל הנוגע לתהליך עיבוד הדיבור על-ידי אנשים שדיבורם הנורמאלי שוטף, לעומת אנשים מגמגמים. כבר מטרות הטיפול בודאי אינן עבודת ניחוש. מצאתי יחס ברור של סיבה והשפעה בין התהליכים המוחיים לבין שטף הדיבור שנוצר. כאשר התהליכים הנורמאלים מושגים, התוצאה היא דיבור שוטף שנשמע נורמאלי (Dahm & Kaplan, (2000. מהירות הדיבור וקצבו הנם גמישים ונורמאלים. כל זה נשמע אידיאלי. יחד עם זאת קיים מכשול גדול מאוד בו נתקלים אנשים מגמגמים ואשר מונע מהם שימוש בתהליך פשוט יחסית לתהליך המסובך ביותר בו הם נוקטים. המכשול הזה הוא עצם עשיית שינוי!
חלק מן הטבע האנושי הוא להתנגד לשינויים. אנשים מגמגמים בדרך-כלל רוצים שדיבורם ייעשה שוטף אולם הם אינם מוכנים לתחושה של שטף. הם אינם מוכנים לוותר על שליטה. הם אינם מוכנים לשמוע את הצליל של קולם הטביעי. הם אינם מוכנים לחשוב על הרעיונות מבלי לחשוב על המלים. הם אינם מוכנים ממש לדבר בבהירות ובברור. לעיתים קרובות הם נאבקים לא לשנות את התנהגותם מכיוון שהשקפתם הנה ששינוי הוא העמדת-פנים ומשחק-תפקידים וש"אין הם עצמם".
שינוי איננו מקובל כחלק מן הדינמיקה של החיים. אנשים מגמגמים, בשמעם עצמם מדברים בשטף, מתקשים לקבל את עצמם החדש או השונה שנוצר. הם אינם חשים בנוח עם המוזרות החדשה שהם יצרו בעצמם.
פיתוח דרך חדשה להפקת דיבור הנה אך חלק מתכנית טיפולית שלמה. זריעת זרעי השינוי הנה בעלת חשיבות שווה. במהלך הטיפול אנשים יכולים לעשות צעדים להשגת היעד שהם מבקשים. כאשר הם מטפחים גישות חדשות, אמונות חדשות, ועמדות התמודדות חדשות יחד עם שימושם בדרך חדשה להפקת דיבור, הם יכולים לדבר בשטף. טיפול אינו יכול לעבוד מעצמו. רק האדם שמגמגם ומעוניין בשינוי יכול לחולל את השינוי ולקבלו כחלק בלתי ניפרד מעצמו. אזי תהיה להם הצלחה וחוויה טיפולית מתגמלת.
Braun, A.R.., Varga, M., Stager, S., Schulz, G, Selbie,S., Maisog J.M., Carson, R.E., Ludlow, C.L. (1997) A typical lateralization of hemispheral activity in developmental stuttering: an H2 15O positron emission tomography study. In W. Hulstijn, Pascal H.H.M. van Lieshout, & H.F.M. Peters, (Eds.), Speech production: motor control, brain research and fluency disorders. (pp. 279-292) Amsterdam, Netherlands: Elsevier.
Dahm, B.L and Kaplan, Y., (2000) Speech naturalness of stutterers following generating fluent speech therapy, In Bosshardt, H., Yaruss, J.S. & Peters, H. (Ed), Fluency disorders: theory, research, treatment and self-help: Proceedings of the Third World Congress on Fluency Disorders, (361-366). International Fluency Association, Netherlands: Nijmegen Press.
Finitzo, T.., Pool, K.D., Freeman, F.J., Devous, M.D.,Sr., & Watson, B.C. (1991). Cortical dysfunction in developmental stutterers. In H.F.M. Peters, W. Hulstijn, & C.W. Starkweather (Eds.), Speech motor control and stuttering (pp. 251-262) Amsterdam: Elsevier.
Ingham, R.J., Fox, P.T., & Ingham, J.C., (1997) An H2O15 positron emission tomography (PET) study on adults who stutter: Findings and implications. In W. Hulstijn, Pascal H.H.M. van Lieshout, & H.F.M. Peters, (Eds.), Speech production: motor control, brain research and fluency disorders. (pp. 293-305) Amsterdam, Netherlands: Elsevier
האם לפנות לטיפול בגמגום? / מאת ד"ר וויליאם א. פרקינס
פרק 7 מתוך הספר מדריך הנעורים- מבט ברקאי בע"מ/צ'ריקובר מוציאים לאור
למה כדאי לכם לחפש עזרה ?
יש לפחות שתי תשובות לשאלה הזאת. האחת היא שיתכן ותרצו לשפר את דיבורכם כדי להשיג דברים שאתם רוצים. זה יכול להיות חברים , ציונים, תפקידים בהצגות, משרות, קידומים, לקבל כבוד – הרשימה היא אינסופית. תשובה נוספת חשובה יותר היא שהדיבור מטריד אתכם עד כדי כך שתרצו לעשות משהו בנדון. גרסה נוספת לאותה תשובה היא הרצון לקבל את עצמכם כאדם שלם. שתי התשובות גם יחד מגבשות את הסיבה הטובה ביותר לפנות לטיפול כיוון שתעשו זאת למענכם.
האם טיפול יכול לעשות משהו שעזרה-עצמית לא יכולה לעשות ?
לעזרה-עצמית יש הרבה יתרונות. אפילו שאתם עובדים לבד, העובדה שאתם מנסים לעזור לעצמכם מראה על הנחישות שלכם לא לתת לגמגום לשלוט בחייכם. אם תביאו את הנחישות הזאת לטיפול, סיכויי ההצלחה שלכם ישתפרו בצורה ניכרת מאשר אם תקוו שהמטפל ישלוף משהו למענכם כדי להקל על החיים.
טיפול יכול רק לעזור לכם לעזור לעצמכם. המטפל יכול לספק לכם מספיק מרחק מבעיותיכם כדי שתוכלו להתמקד בדברים החשובים. לא משנה כמה נחושים תהיו להשתפר, הטיפול יהיה מתסכל ואיטי שלא לצורך אם לא תדעו איך לעזור לעצמכם. לקרן הגמגום האמריקאית (SFA) יש ספר מצוין לעזרה-עצמית, אבל הוא לא יכול להדגים חלק מהמיומנויות שתזדקקו להן.
מתי כדאי לחפש עזרה ?
ככל שמתחילים מאוחר יותר כך גובר הלחץ לשפר את הדיבור. עד כמה שלחצים אלה נראים לכם כבדים עכשיו, הם יתגברו יותר ככל שתתקרבו לחיפוש משרה או ללמוד באוניברסיטה. אל תחכו לסימסטר האחרון כדי להתחיל. טיפול הוא לא עסק בזק. הוא לוקח זמן, בייחוד טיפול שתוצאותיו נשארות לאורך זמן. למרות שניתן להשתפר תוך שבועות , אם לא ימים, השיפור יכול להעלם באותה המהירות בה הוא נרכש. כל מה שיישאר זה ערפל סמיך אם לא תתאמנו לעיתים תכופות ואם לא תנסו את מה שלמדתם על מילים וצלילים קשים, שלא לדבר על מצבי דיבור שניסיתם להימנע מהם. תנו לעצמכם שנים, או מינימום חודשים, אם אתם מצפים להצליח בטיפול.
איך להתמודד עם עצות מהדודה ?
הדודות בעולם תמיד מודאגות ומנסות לעזור. אם הדודה שלכם חושבת שהיא מצאה עבורכם עזרה, היא כנראה בצד שלכם, אבל זכרו שהיא כנראה לא מבינה הרבה בגמגום. תודו לה על התעניינותה ואמרו לה שתבדקו את העניין. אחר כך אתם חופשיים לחקור את היוזמה שלה ככל שתחפצו. מי יודע, אולי היא עשתה לכם טובה גדולה. או שהיא שוב העלתה בחכתה שרלטן.
האם טיפול יכול לרפא גמגום ?
אף אחד לא מצא תרופה לגמגום. אם תשמעו מישהו שטוען שהוא מצא תרופה – התרחקו ממנו. זה לא אומר שאין אנשים שכל כך משתפרים עד שהם מחשיבים את עצמם כנרפאים. כאשר זה קורה, זה בכל זאת היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל. אם אתם נחושים להתמודד עם הגמגום שלכם, תוכלו לשפר את הדיבור שלכם ותוכלו לשפר את יחסכם לגמגום.
האם אתם מאמינים להצהרות על הצלחות בזק ?
לא. ככל הנראה לא, לפחות לא לגבי סוג העזרה שאתם מחפשים.
הבעיה היא שלא תמיד יודעים מה משמעות ההצהרה. האם 98 אחוזי הצלחה פירושם הירפאות מלאה, שיפור בשטף הדיבור, הרגשה טובה יותר או מה? הרבה מטפלים יכולים להצהיר על 100 אחוזי הצלחה אם כל שיפור קטנטן בשטף הדיבור פירושו הצלחה. אבל השיפור הזה יכול להיות כה קטן עד שהוא בעצם חסר משמעות.
מטפלים טובים לא מצהירים הצהרות כאלו.
אם מטפל ממאן לאפשר לכם להיפגש עם מטופלים שלו, או להתבונן בטיפול שלו, או מכוון אתכם רק למטופלים מסוימים שלו, או משתמש בעדויות ממטופלים שבעי רצון, או מראה לכם דוגמא פרסומית חלקלקה של הצלחותיהם, אתם צריכים להיזהר.
הם יכולים לפרסם את עצמם, אך ככל שהם טובים יותר כך פרסומיהם זהירים יותר. למטפלים טובים אין מה להסתיר. הם פתוחים לבחינה ופיקוח.
האם ניסיתם ללכת לטיפול והוא לא עבד ?
אם עברתם טיפול בעבר שלא עזר, אתם בוודאי משוכנעים שיותר אף טיפול לא יעזור לכם. או חמור מזה, אתם עשויים להרגיש אשמים ולחשוב שבגללכם הטיפול לא עבד. אולי אתם חוששים שלעולם לא תוכלו להתגבר על הגמגום. אתם כנראה צודקים. אם אתם מחכים ומקווים שהגמגום יתפוגג מאליו, אתם כנראה תחכו לשווא.
אל תתייאשו. יש תקווה. כנראה, המטפל שלכם לא התמחה בגמגום. הרבה מטפלים לא יודעים מספיק על הגמגום כדי להיות לכם לעזר. אבל יש מומחים בנמצא. המשיכו לקרוא.
האמת היא שרבים שאכן הצליחו להיעזר בטיפול היו בטוחים שאין יותר תקווה.אם יש לכם ספקות, אך אתם עדיין מוכנים לנסות, דברו עם אנשים שעברו תכניות טיפול שונות. מטפלים טובים יכולים לקשר אתכם עם מרבית האנשים שהם טיפלו בהם. היווכחו בעצמכם איך הדיבור שלהם נשמע, וגם איך הם מרגישים בנוגע אליו ולעצמם. נסו לברר כמה עזרה הם מרגישים שקיבלו. התוצאות שלהם לא יבטיחו את מידת הצלחתכם, אך הם יכולים לתת לכם כיוון באשר למה לצפות.
אתם מפחדים להשקיע בטיפול את מיטב מאמציכם ?
אין כמעט דבר מפחיד יותר מלהתמודד עם רגע של אמת. מה שמפחיד בלתת את כל כולך הוא שזה עלול להיות לא מספיק טוב. אתם עלולים להיכשל. אם זה הכי רחוק שאתם מאפשרים לעצמכם לחשוב, אם כשאתם מסתכלים קדימה אתם רואים רק כשלון, הרי שאז הפחד ישתק אתכם. נסו בכל זאת ללכת צעד אחד מעבר לכישלון, ותראו מה קורה. הניחו לעצמכם לחשוב על כישלון באופן הכי מר שלו. הפכו בזה במחשבתכם. שחקו עם הרעיון. דמיינו אותו הכי גרוע שיכול להיות, לאחר מכן קחו כל מקרה כישלון כזה הכי רחוק שאתם יכולים. כאשר מכניסים כישלון לפרספקטיבה, זה לא הופך אותו לנעים יותר, אבל זה בהחלט גורם לו להיות נסבל. חשוב יותר, זה יאפשר לכם לתת את מיטבכם, ובכך להגדיל את סיכויי ההצלחה.
האם 30 דקות בשבוע זה מספיק ?
גם בעולם הטוב ביותר, לא. במיוחד אם אתם רק מתחילים טיפול. עד שלא תתקדמו באופן משמעותי, 30 דקות בשבוע, אפילו שעה בשבוע, זה כמו ללכת לקולנוע ולראות רק את ה- "בקרוב". קשה להשיג התקדמות במספר שעות עבודה בודדות בשבוע. אולם אם באפשרותכם להשיג רק שעה בשבוע או משהו כזה, ההתקדמות תהיה איטית אך בהחלט אפשרית. בהמשך, כשתדעו מה לעשות ואיך להתקדם בכוחות עצמכם, אימונים שבועיים קצרים יהיו מועילים במיוחד.
איך מוצאים עזרה ?
לפני שתצאו לקנות טיפול, הכינו רשימת קניות. קראו קצת על גמגום ועל מגוון הטיפולים שפותחו עבורו. קרן הגמגום האמריקאית (SFA) הוא מוסד ללא כוונת רווח המתמחה בעזרה לאנשים מגמגמים. הפרסומים שלה מכילים את המידע שתזדקקו לו בהכנת רשימת הקניות שלכם.
איך למצוא מטפל שימצא חן בעינינו ?
מטפלים עוזרים לאנשים מגמגמים בדרכים שונות. אין מטפל או טיפול אחד שמתאים לכולם. למצוא את המטפל הנכון שיעניק לכם את העזרה שאתם רוצים ואת העזרה שאתם צריכים זו משימה קשה ממש כמו למצוא את החבר או החברה המתאימים. למרות זאת, אל תתייאשו, זה אפשרי.
קרן הגמגום האמריקאית יכולה לכוון אתכם לעזרה מקצועית, אבל אתם תצטרכו להחליט אם היא מתאימה לכם. תיכנסו לאתר שלהם בכתובת www.stutterSFA.org ותחפשו מטפלים המתמחים בגמגום (או שתוכלו לכתוב או לטלפן אליהם בחינם למספר
1-800-992-9392 ). הדרך היחידה להצליח היא לתת למי שזה לא יהיה סיכוי. רושם ראשוני לא תמיד נכון , אבל אם יש לכם התנגדות חזקה , כנראה שהמטפל הזה לא מתאים לכם. אם הכנתם את שיעורי הבית ואת רשימת הקניות שלכם (ראו "איך מוצאים עזרה?") , בוודאי יהיו לכם מספר שאלות שתרצו לשאול במפגשים הראשונים האלה.
(הערה: מכיוון שאנו גרים בישראל ניתן כמובן לפנות לאמב"י- www.ambi.org.il )
מציאת המטפל המתאים לכם לא דומה למציאת מכונאי לרכב שלכם או מנתח לתוספתן שלכם. מיומנות וידע בלבד לא מספיקים. עד שלא תמצאו מטפל שהוא גם מיומן וגם באמת אכפת לו מכם, המשיכו במסע הקניות.