הופעת גמגום בגיל הרך

גמגום המופיע בשלב התפתחות השפה אצל פעוטות, (שזכה בטעות לכינוי "חוסר שטף התפתחותי"), מופיע אצל כ-5% מכלל הילדים בגיל הרך. באופן טבעי, מצב זה עלול לעורר תהיות או דאגה אצל הוריהם. אצל כ 80% מהילדים הללו, תקופה זו חולפת והגמגום נעלם. רק אצל 1% מהאוכלוסיה הכללית, הגמגום נשאר והופך לכרוני.
כיום לא קיימת עדיין אפשרות לנבא מי יהיו אותם ילדים.  

כיצד נשמע גמגום?
מאפייני הגמגום משתנים מילד/ה לילד/ה והם עשויים להישמע כך:

  1. חזרה על מילים, על הברות או על צלילים.  לדוגמה: "אני אני אני אני אני רוצה לשחק בפזל" או "א א א א אני רוצה לצאת החוצה".
  2. הארכת צלילים. לדוגמה:"שששששששששששששלום".
  3. חסימות. הילד/ה נראים כמנסים להגיד דבר, אך אינם מצליחים להפיק צליל.
  4. מילות "פקק". הוספה של מילים או של הברות, בתדירות הגבוהה בהרבה מהנורמה.לדוגמא: "א אני אם רוצה לשחק עם א ירון"

תגובת הילד/ה לגמגום:
יש ילדים החווים תקופת גמגום ואינם מודעים כלל לעניין.
ילדים אחרים, מודעים לגמגום אבל אינם חשים תסכול בשל כך.
יש גם ילדים המגיבים לכך בצורה קשה. ילדים אלו יתאמצו להימנע ממצבי גמגום, למשל, על ידי דחיפה חזקה יותר של הדיבור החוצה, מצמוץ בעיניים, דיבור בצורה שונה וכדומה. ככל שהילד יתאמץ להימנע מלגמגם, או שיימנע ממצבי דיבור בגלל הפחד להיקלע למצב של גמגום – כך הגמגום יחמיר.

תגובת הסביבה לגמגום:
בהעדר הדרכה והכוונה מתאימים, תגובת סביבתו של הילד/ה (הורים, משפחה, חברים, הגננת) עלולה לכשלעצמה לגרום לילדים להתאמץ להימנע מגמגום.

מכלול תגובות אלו של הילד ושל סביבתו לגמגום, עלולים להכניס את הילד למצב של סחרור, שתוצאתו עלולה להיות החמרה של הגמגום.
מתן מענה מוקדם, גם אם בהדרכת הורים בלבד, יכול למנוע את כדור השלג.
גם אם נקודת המוצא היא שסביר שהגמגום ייפסק מעצמו, הרי שהתעלמות או המתנה ללא מתן יחס מתאים, מותירה את הילד לבד עם חרדותיו, ואת המשפחה במצב של חוסר וודאות. לעתים די בפגישה אחת או שתיים עם קלינאי תקשורת, על מנת להקל על הילד ועל המשפחה ולאפשר להם התמודדות טובה בתקופה זו.

מה כן לעשות?

  • העניקו לילד/ה את את הקשבתכם המלאה והאמיתית עד שהם/ן יסיימו לדבר (גם אם התוכן הנאמר לא תמיד מעניין)
  • הקפידו על קצב הדיבור שלכם: קצב השיחה שלנו מושפע מהאחר. אם תדברו בקצב איטי (במידת האפשר) – גם הילדים ידברו יותר לאט. תפקיד האטת קצב השיחה חל על ההורה, ולא על הילד.
  • אם כמה ילדים מדברים יחד השתדלו ליצור תור לדיבור (למשל: "חשוב לנו לשמוע אותך אבל נמתין עד שרועי יסיים את דבריו").

מה לא לעשות?

  • אל תשלימו משפטים.
  • אל תקטעו את הדברים שלו/ה (אם לא תאזינו עד הסוף בסבלנות הילד/ה ינסו לדבר מהר כדי שלא תעזבו אותם באמצע הדברים. הם עלולים אף להסיק שדבריהם אינם חשובים).
  • אל תעברו לנושא אחר באמצע הדברים.
  • אל תעירו הערות על הדיבור ואל תתנו עצות (כגון – "תנשום", "דבר לאט")
  • אל תלטפו את הילד/ה או או תגעו בו/ה באמצע הדברים.

ואם אי אפשר להקשיב באותו רגע?

ניתן לומר למשל:
"אריאל, אני עסוקה כרגע, אבל אני מבטיחה להקשיב לך אחר כך."

נשמע פשוט?
החיים שלנו כל כך מהירים , אנשים לא מקשיבים אחד לשני, קוטעים אחד את השני, כל הזמן ממהרים, כל הזמן רצים, עושים פעולות רבות באותו זמן (מכינים אוכל, משוחחים בטלפון, עונים ל- 3 ילדים שמדברים יחד…וכו')
לכן… דברו לאט והקשיבו בסבלנות. 
בנוסף, טוב יהיה אם תשתפו בעצות אלו גם את הגננת ואת המעגל המשפחתי של הילד.

מתי לפנות לטיפול?

מאת: עדי רימל, קלינאית תקשורת

יום אחד, אתם שומעים שהילד או הילדה הקטנים שלכם, החלו לחזור על מילים או הברות והחלו להשחיל "מילות פקק" בדיבור (אה…וזה וזה….). המצב החמיר בימים האחרונים, וכאשר אתם מתייעצים עם אנשים בסביבתכם, חלקם אומרים לכם: "עזבו, שטויות, זה יעבור." אבל אתם דואגים ומבולבלים.
מהו הדבר הנכון לעשות?

ובכן ראשית… לנשום עמוק.
תופעה של גמגום בגיל הרך נפוצה מאד (קיימת אצל 5% מהילדים) ומופיעה לרוב לפני גיל 3. אצל מרבית הילדים הגמגום יחלוף ללא כל צורך בהתערבות מעבר להדרכת הורים ורק אצל 1% מהאוכלוסייה, הגמגום יהפוך כרוני. 

אולם ישנן מספר אינדיקציות לפנייה לקלינאית תקשורת להתייעצות:

  1. הילד/ה פיתחו אסטרטגיות הימנעות מדיבור: חזרו יותר להצביע, החלו לדבר "ג'יבריש", ממעטים לענות, מוותרים על המשך המשפט כשנתקעים, מביעים מצוקה מהקושי לדבר.
  2. הגמגום נמשך בין שלושה חודשים לחצי שנה ללא הטבה.
  3. ישנם אנשים נוספים במשפחה שמגמגמים.
  4. למרות הכל, אתם חשים חרדה ומצוקה, ומתקשים לדבר ולשחק עם הילד/ה בטבעיות.
  5. הילד/ה חוו בעבר תקופה של גמגום, לאחריו תקופה משמעותית של דיבור שוטף, ולאחריה שב והופיע גמגום.
  6. אתם חשים שבנוסף לגמגום, יש גם איחור מסוים בשפה (אוצר מילים, הפקת משפטים).

בהתייעצות עם קלינאית תקשורת בעלת ניסיון בתחום הגמגום, תוכלו לקבל מידע על גמגום, ותוכלו לדעת האם יש צורך רק במעקב, בהדרכה, או בטיפול. בגילאי טרום בית ספר יש מגוון שיטות לטיפול בגמגום. כל טיפול צריך להתייחס באופן הוליסטי לתחושות ולחששות של הילד/ה וסביבתו, כולל המשפחה והמסגרת החינוכית בה נמצאים הילד/ה.

ומה בינתיים?
יש מספר כללים שההקפדה עליהם עשויה להקל מאד על הילד/ה:

  1. הקשיבו בסבלנות רבה. הימנעו מהשלמת מילים ומשפטים.
  2. המעיטו בשאלות בוחנות, הקפידו על שיח רגוע, בקצב איטי יחסית ובעוצמת קול רכה ונעימה.
  3. כאשר הילד/ה אינם מצליחים כלל להשלים משפט, עודדו אותם על ידי מתן בחירה בין שני דברים במקום שאלות מורכבות. או לחילופין, שאלו שאלות כן/ לא. למשל: את/ה רוצה חביתה או כריך? נשחק בלגו או בקוביות?
  4. אל תכריחו אותם לדבר בנוכחות זרים אם אינם מעוניינים בכך. מאידך, כאשר הם מביעים מסר מעניין, עודדו אותם מאד, גם אם הפיקו אותו תוך גמגום. 

לסיכום: שדרו לילד/ה כי מה שחשוב הוא המסר עצמו ולא כיצד הוא נאמר.
ובכל מקרה של חשש, ספק, ובלבול – כדאי לפנות להתייעצות עם קלינאית תקשורת, המנוסה בתחום הגמגום

שאלות הורים לגבי הופעת גמגום בגיל הרך

משיב: ד"ר עופר אמיר, קלינאי תקשורת

שאלה:
בתי בת ה-3 החלה לגמגם קלות – רק בתחילת הדיבור, חזרה על ההברה הראשונה של המילה הראשונה. לי זה נראה כמו איזו תופעת ילדות חולפת. עם זאת, הייתי רוצה לדעת האם תופעה כזו אכן קיימת ונפוצה (במידה זו או אחרת) ובאיזה שלב עליי להבין שהדבר לא יחלוף מעצמו וכי יש לאבחן ולטפל בגמגום. עוד אציין, כי לא קרה דבר כלשהו חריג (לפחות שאני מודעת לו), שעשוי היה להיות הטריגר לכך.

תשובה:
גמגום הוא תופעה שאכן אופיינית לגיל הצעיר. כ-5% מהילדים בגיל טרום בי"ס עוברים שלב של גמגום. במרבית המקרים (כ70-90%) הגמגום חולף ללא כל התערבות, ואחוזי ההחלמה מהגמגום אפילו גבוהים יותר בקרב בנות. ולכן, במידה ואין במשפחתכם אנשים עם גמגום, מרבית הסיכויים שהגמגום של בתך הוא אמנם דבר שיחלוף בתוך זמן קצר. ברוב המקרים הגמגום חולף בתוך מספר שבועות ועד שלושה חודשים, ואולם יש מקרים שהגמגום יכול לחלוף רק לאחר מספר שנים.

שאלה החשובה היא האם יש לפנות לאבחון, ואם כן באיזה שלב? לשאלה זו אין תשובה מוחלטת, וקיימות גישות שונות. באופן כללי, המלצתי היא לחכות זמן קצר ולראות מה קורה. אם חולפת תקופה של עד 3 חודשים ואין שיפור משמעותי בגמגום, כדאי לפנות לאבחון אצל קלינאי תקשורת. אם, לעומת זאת יש מגמה ברורה של שיפור בדיבור, ניתן לחכות מעט יותר. בניגוד למה שציינתי עד כה, אם הילדה מגלה סימני מצוקה מהקושי, או שהדבר מדאיג אתכם מעט יותר, אין מקום להשתהות. במקרה זה כדאי לפנות לאבחון כדי להעריך את הנושא ביתר פירוט, ולקבל הדרכה לגבי דברים שבאפשרותכם (ההורים) לעשות כדי לסייע לה, גם אם לא מתחילים בטיפול בדיבור.
בכל מקרה, בהצלחה!

שאלה:
בני בן השנתיים וחצי דיבר בצורה מאוד מותאמת לגילו עד לפני כחודשיים, ואז התחיל לגמגם, הוא רוצה לומר משהו ובמילה הראשונה הוא נתקע. האם יש מקום לגשת לטיפול, אבחון והיכן ?

תשובה:
גמגום יכול להופיע אצל ילדים צעירים החל מגיל 18 חודשים. במרבית המקרים (בין 70% ל-90%) הגמגום עובר ללא כל התערבות, כלומר ללא טיפול מקצועי. הזמן עד ה"החלמה" מהגמגום יכול לארוך שבועות ספורים, אך הוא יכול גם להתארך עד 4 שנים. במרבית המקרים לא ניתן לנבא באופן מוחלט את הסיכוי שהגמגום יעבור, ובנתיים הגמגום משפיע על הצורה בה אנו, המבוגרים, מתקשרים עם הילד ועל התחושה שלו כלפי תקשורת עם הסביבה – מומלץ לבחון את הנושא באופן יותר יסודי.

מכיוון שעברו מספר חודשים מאז שהגמגום הופיע ועדיין לא קיימת מגמה ברורה של שיפור בדיבור, אני ממליץ לפנות לאבחון אצל קלינאי/ת תקשורת. מטרת האבחון תהיה לזהות האם יש גורמים התפתחותיים אשר משפיעים על הגמגום והאם יש פעולות שאתם, ההורים, יכולים לעשות על מנת לסייע לילדכם לשפר את דיבורו.

חשוב לציין, שאנשי מקצוע שונים (כגון פסיכולוגים, גננות וכד') עשויים לומר לך שאין מקום ללכת לאבחון בשלב זה, כיוון שלא מטפלים בגמגום לפני גיל בי"ס. הדבר אינו נכון! ניתן לטפל בגמגום בגילאים צעירים מאוד, וחשוב לקבל הדרכה טובה כבר בגיל הצעיר.

חומרי הסברה ומידע

>> לחוברת המלאה ב PDFחוברת מידע בנושא גמגום בגיל הרךבחוברת מידע אשר יעזור לכם, ההורים, להבין היטב מהו גמגום, וכיצד להתמודד עימו באופן מיטבי.

>> לעלון המלא ב PDFעלון הסברה תמציתי בנושא גמגום תצוגה מקדימהעלון המסביר בצורה מתומצתת מהו גמגום, כיצד לנהוג עם הופעת הגמגום וכיצד להתמודד  עימו.

סרטון הסברה בנושא גמגום אצל ילדים

כיצד לבחור קלינאי תקשורת?

1.
חשוב להקפיד שלקל"ת (קלינאית תקשורת) שבחרתם יש ניסיון מעמיק בטיפול בגמגום. לא כל קלינאית תקשורת יודעת לטפל בגמגום!
בארץ אין עדיין מסלול הסמכה מיוחד לקלינאיות בתחום הגמגום, ועל כן ההתמחות בנושא הספציפי הזה היא תוצאה של בחירתן להתמקד בנושא, להתמקצע בו, ללמוד אותו ולרכוש בו ניסיון.
אז איך יודעים?
לא מתביישים לשאול, מקבלים המלצות מהורים אחרים, פונים לקבלת המלצה מאמב"י כאן

2.
לא כל שני אנשים בהכרח מתאימים זה לזה כמטפל ומטופל ללא קשר לאיכויות שלהם.
 על כן ודאו שלקל"ת ולכם יש כימיה טובה אתכם. אם הילד צפוי להתחיל טיפול, ערכו עמה ראיון לפני תחילת הטיפול, וכאשר הילד מגיע לפגישה הראשונה התבוננו היטב ולמדו את תגובת הילד לאישיות של הקל"ת.

3.
בידקו האם המודלים של תוכנית הטיפול תואמים את גיל הילד (לדוגמה, כאשר הילד צעיר, הטיפול הוא לעיתים קרובות באמצעות משחק ויישום דיבור קל ואיטי. כאשר ילד מתבגר ומודע יותר לגמגום, שיטות טיפול ישירות מתאימות יותר).

4.
לימדו מה עושה הקל"ת כדי להישאר מעודכנת? האם היא משתלמת בתחום הגמגום? כגון כנסים, סדנאות, סמינרים, אינטראקציה עם קהילת האנשים שמגמגמים?

5.
בחרתם להתחיל טיפול?האם הקל"ת מציבה מטרות ריאליות לטיפול זה? האם המטרות עולות בקנה אחד עם מה שאתם מצפים מטיפול? אתם, הילד והקל"ת חייבים להיות מסונכרנים לגבי המטרות כדי להימנע מתחושת כישלון או אכזבה.

7.
האם הקל"ת מטפלת בילד באופן הוליסטי? האם היא מספקת גם תמיכה רגשית המכילה את הקשיים הנובעים מגמגום? האם היא מסוגלת לטפל בילד בעת שהוא נתקל בעלבונות או בבריונות? אילו כלים היא מספקת לילדכם כדי לנהל מצבים מאתגרים? האם היא מערבת כראוי את בני המשפחה בתהליך הטיפול?