ילדים שמגמגמים עומדים בפני סיטואציות קשות באופן די שכיח. למשל: התנהגות בריונית, המנעות ממצבי דיבור ומהשתתפות בפעילויות ובידוד חברתי.
מורים מהווים חלק משמעותי ביותר מהסביבה ההתפתחותית המטפחת של הילד. ההבנה והתמיכה שיגלה המורה לילד שמגמגם יכולות להשפיע עמוקות על חוויית הגמגום שלו.
מורים יכולים לעזור!
עובדות לגבי גמגום
גמגום המופיע בשלב התפתחות השפה אצל פעוטות (שזכה בטעות לכינוי "חוסר שטף התפתחותי"), מופיע אצל כ-5% מכלל הילדים בגיל הרך. אצל כ 80% מהילדים הללו, תקופה זו חולפת והגמגום נעלם, לרוב בתחילת ביה"ס היסודי.
רק אצל 1% מהאוכלוסיה הכללית, הגמגום נשאר והופך לכרוני.
כיום לא קיימת עדיין אפשרות לנבא בוודאות מי יהיו אותם ילדים.
כיצד נשמע גמגום?
מאפייני הגמגום משתנים מילד/ה לילד/ה והם עשויים להישמע כך:
- חזרה על מילים, על הברות או על צלילים. לדוגמה: "אני אני אני אני אני רוצה לשחק בפזל" או "א א א א אני רוצה לצאת החוצה".
- הארכת צלילים. לדוגמה:"שששששששששששששלום".
- חסימות. הילד/ה נראים כמנסים להגיד דבר, אך אינם מצליחים להפיק צליל.
- מילות "פקק". הוספה של מילים או של הברות, בתדירות הגבוהה בהרבה מהנורמה.לדוגמא: "א אני אם רוצה לשחק עם א ירון"
מהו מקור הגמגום?
הסיבות המדויקות לקיומו של גמגום עדיין אינן ידועות, ואולם, מרבית החוקרים סבורים בימים אלה כי גמגום נחשב למצב נוירולוגי המפריע בהפקת דיבור. אצל אנשים מסוימים הנטייה לגמגום עלולה להיות נטייה תורשתית. למרות שההפרעה בדיבור לעיתים מופעלת על ידי גורמים רגשיים או גורמים נסיבתיים, הרי שבבסיסו הגמגום הוא נוירולוגי ופיזיולוגי, ולא פסיכולוגי.
התגובה של הילד ושל סביבתו לגמגום
מודעות
ראשית חשוב להדגיש: תמיד התייעצו תחילה עם הוריו של הילד ועם קלינאית התקשורת המטפלת בו באשר להעלאת הנושא לשיח.
בגילאי ביה"ס מרבית הילדים כבר יהיו מודעים ברמה כזו או אחרת לגמגום שלהם, גם אם אינם מבטאים זאת.
קיימת לעיתים נטייה שגוייה לחשוב, שאם ילד אינו מדבר על הגמגום שלו, אזי הוא בהכרח הוא אינו מודע אליו.
קיימים גם מיתוסים לפיהם שיח פתוח וכנה על הגמגום עלול לגרום לו להתקבע או להחמיר אותו. הם כמובן שגויים.
אנו יודעים היום כי ההפך הוא הנכון – שיח מותאם גיל, כנה ופתוח ישרת מספר מטרות חשובות:
- נרמול תחושות של הילד והפחתת החרדה סביב הגמגום
- יצירת אפיק שיחה חשוב עבור הילד עם המבוגרים סביבו בנושא
- כינון אפשרות לעבודה יעילה ומקדמת על מכלול של מרכיבים רגשיים הנלווים לגמגום.
ושוב – התייעצו תחילה עם הוריו של הילד ועם קלינאית התקשורת המטפלת בו באשר להעלאת הנושא לשיח.
תסכול
יש ילדים שאינם חשים תסכול משמעותי בגין הגמגום, בעיקר בגילאים הנמוכים.
לעומתם, ילדים אחרים עלולים להגיב לכך בצורה קשה. ילדים אלו יתאמצו להימנע ממצבי גמגום, למשל, על ידי דחיפה חזקה יותר של הדיבור החוצה, מצמוץ בעיניים, דיבור בצורה שונה וכדומה. ככל שהילד יתאמץ להימנע מלגמגם, או שיימנע ממצבי דיבור בגלל הפחד להיקלע למצב של גמגום – כך הגמגום יחמיר.
תגובת הסביבה לגמגום:
בהעדר הדרכה והכוונה מתאימים, תגובת סביבתו של הילד/ה (הורים, משפחה, חברים, הגננת) עלולה לכשלעצמה לגרום לילדים להתאמץ להימנע מגמגום.
מכלול תגובות אלו של הילד ושל סביבתו לגמגום, עלולים להכניס את הילד למצב של סחרור, שתוצאתו עלולה להיות החמרה של הגמגום. מתן מענה מוקדם, גם אם בהדרכת הורים בלבד, יכול למנוע את כדור השלג.
גם אם נקודת המוצא היא שסביר שהגמגום ייפסק מעצמו, הרי שהתעלמות או המתנה ללא מתן יחס מתאים, מותירה את הילד לבד עם חרדותיו, ואת המשפחה במצב של חוסר וודאות. לעתים די בפגישה אחת או שתיים עם קלינאי תקשורת, על מנת להקל על הילד ועל המשפחה ולאפשר להם התמודדות טובה בתקופה זו.
כללים להאזנה נכונה לילדים שמגמגמים
מה כן לעשות?
- העניקו לילד/ה את את הקשבתכם המלאה והאמיתית עד שהם/ן יסיימו לדבר (גם אם התוכן הנאמר לא תמיד מעניין)
- הקפידו לשמור עם הילד על קשר עין רציף, ללא הסטות מבט או הרכנת ראש.
- הקפידו על קצב הדיבור שלכם: קצב השיחה שלנו מושפע מהאחר. אם תדברו בקצב איטי (במידת האפשר) – גם הילדים ידברו יותר לאט. תפקיד האטת קצב השיחה חל על ההורה, ולא על הילד.
- אם כמה ילדים מדברים יחד השתדלו ליצור תור לדיבור (למשל: "חשוב לנו לשמוע אותך אבל נמתין עד שרועי יסיים את דבריו").
- זכרו כי הילדים האחרים מביטים בכם ולומדים מכם. תוכלו להיות עבורם מודל לשיח מכבד וסבלני עם ילד שמגמגם.
אפשר לשלב את השיח על קבלת השונה בתכנית העבודה של הכתה, ובאמצעות הלמידה על קשיים פיזיים שילדים עשויים להתמודד איתם, לנטוע בקרב הילדים את יסודות הסובלנות.
מה לא לעשות?
- אל תשלימו משפטים.
- אל תקטעו את הדברים שלו/ה (אם לא תאזינו עד הסוף בסבלנות הילד/ה ינסו לדבר מהר כדי שלא תעזבו אותם באמצע הדברים. הם עלולים אף להסיק שדבריהם אינם חשובים).
- אל תעברו לנושא אחר באמצע הדברים.
- אל תעירו הערות על הדיבור ואל תתנו עצות (כגון – "תנשום", "דבר לאט")
- אל תלטפו את הילד/ה או או תגעו בו/ה באמצע הדברים.
ואם, כפי שקורה פעמים רבות, אי אפשר להקשיב באותו רגע?
ניתן לומר למשל:
"אריאל, אני עסוקה כרגע, אבל אני מבטיחה להקשיב לך אחר כך."
נשמע פשוט?
החיים שלנו כל כך מהירים , אנשים לא מקשיבים אחד לשני, קוטעים אחד את השני, כל הזמן ממהרים, כל הזמן רצים, עושים פעולות רבות באותו זמן (מכינים אוכל, משוחחים בטלפון, עונים ל- 3 ילדים שמדברים יחד…וכו')
לכן… דברו לאט והקשיבו בסבלנות.
בנוסף, טוב יהיה אם תשתפו בעצות אלו גם משפחתו של הילד.
חומרי הסברה ומידע:
>> לעלון המלא ב PDFעלון המסביר בצורה מתומצתת מהו גמגום, כיצד לנהוג עם הופעת הגמגום וכיצד להתמודד עימו.
חשוב לזכור: הצגת הגמגום בכתה הוא כלי יעיל עד מאד להעצמת הילד שמגמגם ולשיפור הקבלה שלו ע"י הילדים האחרים. עם זאת, מהלך כזה דורש מוכנות של הילד.
לכל ילד בשלות אחרת לחשיפה שכזו והיא חייבת להעשות בהסכמתו ובשיתוף פעולה עימו.
לעיתים ההסכמה לחשיפה כזו מבשילה בחלוף הזמן. גם אם הילד סרב בפעם הראשונה, תוכלו לבדוק איתו בעדינות גדולה אם עמדותיו השתנו.
כיצד עוד תוכלו לסייע לילדים ולהוריהם?
- אתם/ן שוקלים להפנות הורים לילדים/ות שמגמגמים לטיפול אצל קלינאית תקשורת? לימדו כאן על טיפול אצל קלינאית תקשורת
- אתם/ן מעוניינים להפנות אלינו את ההורים לקבל תמיכה וייעוץ? אנחנו מחכים להם בטלפון 079-6103000
- אתם/ן חושבים שהורי הילדים יוכלו להיתרם מקבוצת תמיכה? הפנו אותם לקבוצת הפייסבוק להורים שלנו כאן
- אתם/ן חושבים שהנערים והנערות יוכלו להיתרם מקבוצת תמיכה של בני גילם? הפנו אותם ליוזמת "חברים" שלנו כאן
- אתם/ן מלווים נערים ונערות לפני גיוס והם זקוקים לתמיכה סביב התהליך בהיבט של גמגום? הפנו אותם לפרוייקט "נדב"ר" שלנו כאן
- אתם/ן רוצים להזמין אותנו להרצות בפני סגל ההוראה או התלמידים במוסד בו אתם עובדים? אנחנו בתוכנית גפ"ן של משרד החינוך. קראו כאן! או צרו קשר עם עומרי 052-654-3236