"בס"ד
כהורים אחד הדברים שידענו כבר מהרגע הראשון עוד לפני שממש הבנו מה זה בכלל להיות הורים, זו ההבטחה לילד ולנו שנעשה הכל להגן ולשמור עליו, לסייע לו בכל קושי ולחפש פתרון עבור כל בעיה שהוא יתמודד איתה .
כשהילד הבכור שלך נולד פג, המפגש הראשון שלך אתו יכול להיות דרך שרוולית באינקובטור זה הדבר הראשון שאתה חושב עליו . ואכן, ליעד שלי התמודד כבר מהרגע הראשון מול קשיים שאת רובם לשמחתי הוא בכלל לא זוכר … עד שלרשימה הזו הצטרף הגמגום, בערך בגיל 4 .אתו הוא מתמודד עד היום וגם אנחנו…
בעניין זה, כהורים ההתמודדות שלנו הייתה מול מספר חזיתות : מול הילד, הסביבה ( משפחה, חברים) וגם ואולי הכי קשה מול עצמנו – מול המחשבות והתחושות, בין הראש ללב, כשאתה כהורה מקשיב לילד שלך ומביט לו בעיניים ורואה אותו מתקשה והלב שלך מתכווץ מבפנים אבל מבחוץ אתה יודע שתפקידך להיות שם בשבילו ולהקשיב לו ללא מבט מרחם ועצוב אלא אמפטי ומכיל… פעולה שלעתים לא פשוטה אבל כל כך חשובה !
אז כמו שהבטחנו מהיום שנולד גם עם הגמגום עשינו הכל כדי להקל עליו ולמצוא פתרונות. מקלינאית תקשורת ועד לדברים מוזרים שהציעו לנו לנסות מתוך מחשבה שכל עוד הדבר לא מזיק – שווה לנסות ! יחד עם זאת היה לנו ברור שמלבד הניסיונות להעלים את הגמגום יש לנו תפקיד חשוב כהורים והוא להעביר לליעד מסר ברור שהגמגום לא מייצג אותו ואת מי שהוא ולא פוגם באישיות ובחוזקות שלו וללמד אותו להתמודד עם הגמגום בדרך בה לא ימנע מעצמו לעשות או לומר כל מה שהוא חושב או רוצה כשהמוטו העיקרי הוא שמי שלא מקשיב – ההפסד כולו שלו ! אך… במהלך השנים ככל שפעלנו יותר בחלק הראשון , פגענו בחלק השני. ככל שחיפשנו יותר פתרונות, ניסינו עוד דברים כך הגמגום תפס יותר ויותר מקום בחיינו ובחייו והקשה עליו לראות את מי שהוא באמת!
לכן, יום אחד , כשההחלטה הגיעה לגמרי ממנו , בערך כשהיה בן 15 , הפסקנו לבקשתו את פעולות חיפוש הפתרונות ועברנו לדרך חדשה שהתמקדה רק בלהעצים אותו תוך קבלת הגמגום כעובדה קיימת מבלי לנסות להילחם בה – אפשרות שמבחינתנו לא היתה קימת עד אז אך ברגע הזה , כמו ברגעים אחרים ובנושאים אחרים התחברנו לאינטואיציה שלנו והקשבנו לו, זרמנו עם ההחלטה שלו וסיכמנו איתו שאם בעתיד יחליט לנסות שוב אנחנו תמיד נהיה שם ושההבטחה שלנו מיום לידתו תמיד תהיה בתוקף . המעבר מחיפוש פתרונות ועד לקבלת הגמגום היה ברגע אחד אבל בתהליך ארוך עבורנו. תהליך אותו עברנו כמעט לבד , מבלי להכיר הורים / ילדים שמגמגמים, תהליך ארוך שהתאפיין במעט ידע ותמיכה ובהרבה אינטואיציה שלנו , יחד עם כלים שקיבלנו מקלינאית התקשורת המופלאה שעבדה איתו באותם ימים.
בעניין זה, כהורים ההתמודדות שלנו הייתה מול מספר חזיתות : מול הילד, הסביבה ( משפחה, חברים) וגם ואולי הכי קשה מול עצמנו – מול המחשבות והתחושות, בין הראש ללב, כשאתה כהורה מקשיב לילד שלך ומביט לו בעיניים ורואה אותו מתקשה והלב שלך מתכווץ מבפנים אבל מבחוץ אתה יודע שתפקידך להיות שם בשבילו ולהקשיב לו ללא מבט מרחם ועצוב אלא אמפטי ומכיל… פעולה שלעתים לא פשוטה אבל כל כך חשובה !
אז כמו שהבטחנו מהיום שנולד גם עם הגמגום עשינו הכל כדי להקל עליו ולמצוא פתרונות. מקלינאית תקשורת ועד לדברים מוזרים שהציעו לנו לנסות מתוך מחשבה שכל עוד הדבר לא מזיק – שווה לנסות ! יחד עם זאת היה לנו ברור שמלבד הניסיונות להעלים את הגמגום יש לנו תפקיד חשוב כהורים והוא להעביר לליעד מסר ברור שהגמגום לא מייצג אותו ואת מי שהוא ולא פוגם באישיות ובחוזקות שלו וללמד אותו להתמודד עם הגמגום בדרך בה לא ימנע מעצמו לעשות או לומר כל מה שהוא חושב או רוצה כשהמוטו העיקרי הוא שמי שלא מקשיב – ההפסד כולו שלו ! אך… במהלך השנים ככל שפעלנו יותר בחלק הראשון , פגענו בחלק השני. ככל שחיפשנו יותר פתרונות, ניסינו עוד דברים כך הגמגום תפס יותר ויותר מקום בחיינו ובחייו והקשה עליו לראות את מי שהוא באמת!
לכן, יום אחד , כשההחלטה הגיעה לגמרי ממנו , בערך כשהיה בן 15 , הפסקנו לבקשתו את פעולות חיפוש הפתרונות ועברנו לדרך חדשה שהתמקדה רק בלהעצים אותו תוך קבלת הגמגום כעובדה קיימת מבלי לנסות להילחם בה – אפשרות שמבחינתנו לא היתה קימת עד אז אך ברגע הזה , כמו ברגעים אחרים ובנושאים אחרים התחברנו לאינטואיציה שלנו והקשבנו לו, זרמנו עם ההחלטה שלו וסיכמנו איתו שאם בעתיד יחליט לנסות שוב אנחנו תמיד נהיה שם ושההבטחה שלנו מיום לידתו תמיד תהיה בתוקף . המעבר מחיפוש פתרונות ועד לקבלת הגמגום היה ברגע אחד אבל בתהליך ארוך עבורנו. תהליך אותו עברנו כמעט לבד , מבלי להכיר הורים / ילדים שמגמגמים, תהליך ארוך שהתאפיין במעט ידע ותמיכה ובהרבה אינטואיציה שלנו , יחד עם כלים שקיבלנו מקלינאית התקשורת המופלאה שעבדה איתו באותם ימים.
השנים חלפו, ליעד כבר סיים תיכון והגיע שלב הגיוס. שלב בו כל מלש"ב מתמודד עם חששות ושאלות רק שאצלו כלל גם גמגום. מקור מתח נוסף שהעצים את הגמגום. בשלב הזה הכרנו את אמב"י וידענו שפניה לאמב"י תפגיש אותנו עם אנשים מקצועיים , בעלי ידע מעודכן ורלוונטי וכלים נוספים להתמודדות – סיפרנו על כך לליעד והוא הסכים. פנינו לאמב"י "רק" לשאלה ונפתח בפנינו עולם שלם שמבין בתחום הגמגום ולא רואה בו נכות או מגבלה ונותן תמיכה והכרות עם הורים נוספים שיודעים ומרגישים את מה שאנו חווים. לצערי … נחשפנו לאמב"י אחרי שנים של התמודדות אך כשאני יודעת שיש הורים שכבר מתחילת דרכם מקבלים מענה וידע זה מאוד מרגש אותי . אני יודעת שאם אמב"י היה בעולמנו לפני כמעט 20 שנה התהליך שלנו היה קצר וקל יותר …
בימים אלו ליעד שלנו סיים שרות צבאי בהצטיינות והחל שרות בצבא קבע. הוא מקבל את הגמגום כחלק ממנו ולא רואה בו כמגבלה שתמנע ממנו לעשות או להגיד כל מה שהוא חושב או רוצה עם אותו מוטו שהוא למד כבר מגיל 4 – מי שלא יקשיב ההפסד כולו שלו ! ומהבחינה הזו – אנחנו את שלנו עשינו ! אני הכי גאה בו בעולם ! קודם כל על היותו הוא ועל הזכות להיות אמא שלו ! על ההתמודדות שלו עם הגמגום והמוכנות להיחשף ואף להיות שותף פעיל בשיח עם צעירים לפני גיוסם וזאת על מנת לסייע למשפחות ולצעירים שמגמגמים."