הדבר הכי חשוב שגיליתי היה שאני חלק מקהילה.
קבוצת התמיכה הוירטואלית של אמבי יצאה בשנה האחרונה מגבולות המדיה והפכה לקבוצת תמיכה פיזית שמציעה מפגשי משפחות לתמיכה והעצמה בילדים שמגמגמים ובהורים שלהם.
בשנה הזאת נפגשנו עם ילדים והורים אחרים שיודעים ומבינים מה זה אומר לחיות עם גמגום, תמכנו וקיבלנו תמיכה בחזרה.
ובעיקר קיבלנו את הכוחות לחיות בשלום עם הגמגום, לקבל אותו ואפילו להשוויץ בו.
קוראים לי דניאל ישורון . אני בת 25 גרה בחיפה ובימים אלו ממש מתחילה את השנה האחרונה שלי בתואר כמורה לחינוך מיוחד עם התמחות בלקויות שמיעה.
הרומן שלי עם הגמגום התחיל לקראת סוף גיל ההתבגרות. בתור ילדה אני לא זוכרת את עצמי מגמגמת והאמת? כל המשפחה שלי גם זוכרים אותי בתור ילדה ״רגילה״.
היה לי חלום-להיות הילדה הרעשנית הזאת שמקבלת את הכי תשומת לב. שמדברת ומדברת וכולם יודעים מי היא.
יום אחד התעוררתי. הבנתי שאם אני באמת רוצה להיות עצמי אני צריכה לעבוד על מה שהכי מפריע לי. הגמגום.
על תנודתיות בשטף הדיבור, וכיצד הורה יכול לסייע לילדו שמגמגם בתקופות של ירידה בשטף
"לאחר עשר שנים של רחמים עצמיים החלטתי לקחת את עצמי בידיים….הפכתי לגבר, גבר שנלחם על עצמו, על מה שחשוב לו בחיים, על הערכים שהוא מאמין, בהם על הדברים בהם הוא דוגל, מעביר הרצאות מבלי להתבייש ועוזר לאנשים לא לוותר על עצמם ועל מי שהם"
כשנער שמגמגם בן 15 מבקש מהוריו להפסיק את פעולות חיפוש הפתרונות המשפחה יוצאת לדרך חדשה
אני בן 55 ומאז שאני זוכר את עצמי אני מגמגם. בשלב די מוקדם בחיי החלטתי שהגמגום לא יעיב על דרכי בחיים. נכון, זו החלטה סובייקטיבית; האם אצליח ליישם אותה? הצלחת היישום תלויה ברוב המקרים בסביבה, בנכונות החברה וברצונה לקבל אותי כפי שאני
המסר שלי לאנשים המגמגמים הוא. לא צריך להסתיר את הגמגום, מותר לגמגם. אל תהססו להגן על כבודכם כמגמגמים, כי האדם המגמגם הוא ככל האדם ויש לכבדו ככזה!
שאלה אותי אביגייל, בתי בת ה-5. וראיתי את המבט המציץ של אלמה (בתי בת ה6) – כאילו שגם היא רוצה לשמוע את התשובה לשאלה הזו. האמת, לקח להן הרבה זמן לשאול אותי את השאלה הזאת, הן כבר גדולות וזאת הפעם הראשונה שזה קורה. השאלה הזאת זורקת אותי אחורה, לכל אותם הפעמים שהייתי מתכווצת בתוכי, מתביישת, ולא באמת יודעת למה. אני לא יודעת למה אני מדברת ככה וגם לא כל כך ידעתי איך להסביר גמגום.