בלוג

---

1. טיפול ממוקד שטף

על מנת להקל על גמגום ועל הבעיות הנלוות אליו, הטיפול הנחקר ביותר – טיפול מבוסס השטף (FT) – מתמקד בשינוי, הפחתה ו/או התאמת אירועי גמגום. למטרת מאמר זה, FT מוגדר כטיפולים המתמקדים בהגדלת שטף הדיבור ו/או שינוי הגמגום. מסגרת זו מניחה כי גמגום פוגע ביכולת של הפרט לתקשר בצורה יעילה, ומטילה עליו את האחריות "לתקן" את "הלקות" שלו. המטרות המרכזיות של טיפול מבוסס שטף כוללות את שיפור יעילות התקשורת על ידי שינויים בתדירות, בחומרה ו/או בסוג הגמגום. לפיכך, טיפול מבוסס שטף מניח כי שינוי הגמגום יהיה קשור לשינויים ביעילות התקשורת, מה שיסייע להפחתת סטריאוטיפים עצמיים ולשיפור איכות החיים.

עם זאת, תמיכה אמפירית להנחה זו אינה עקבית. על אף שטיפול מבוסס שטף מתמקד בהפחתת גמגום, ניסויים קליניים מבוקרים לא הראו שינויים ארוכי טווח ברורים. באופן ספציפי, ממצאים מראים כי אנשים שעברו טיפול ממוקד שטף, למרות שיפור בשטף, חווים את השימוש בטכניקות כמלאכותי ומתקשים לשמר אותן לאורך זמן. נוסף על כך, דיבור שוטף שכזה אינו נתפס לעיתים על ידי מאזינים כעדיף על דיבור הכולל רמות גמגום בינוניות עד גבוהות.

מעניין לציין כי טיפול ממוקד שטף ממשיך להיות פרקטיקה נפוצה, למרות שיעור נסיגה גבוה (60–80% חזרה לדפוסי הגמגום). ייתכן שהדבר נובע מקשיים הקשורים לתחושת הטבעיות ולשימור הטכניקות המתמקדות בשטף. הממצאים האמפיריים אינם תומכים באופן עקבי בטענה ש-FT למבוגרים מוביל לשינויים ארוכי טווח בשטף. כמו כן, מחקרים אחרים אינם תומכים בקשר בין טיפול מבוסס שטף לבין שיפור בכישורי תקשורת או באיכות החיים המדווחת ע"י אנשים שמגמגמים.

1.1 תקשורת כמוקד ישיר ולא עקיף של הטיפול

מבין מגוון הטיפולים בגמגום, קיימים טיפולים המתמקדים יותר בהשפעותיו של הגמגום מאשר בגמגום עצמו. לדוגמה, יש שמדווחים כי המטרה האולטימטיבית של הטיפול שלהם בילדים שמגמגמים היא להיות מסוגלים לתקשר בחופשיות. בעוד ששטף משופר הוא חלק מהמשוואה, הוא לא התמונה המלאה. אחרים מדווחים על יתרונות תקשורתיים כאשר הטיפול כולל שינוי גמגום או טיפול שטף מסורתי יותר בשילוב עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT).

ניתן לטעון שכל הטיפולים בגמגום מכוונים לתקשורת, מתוך הנחה שהיא תושפע לטובה על ידי טיפולים המתמקדים, לפחות בחלקם, בהגדלת שטף הדיבור ו/או שינוי הגמגום. אך במקום לטעון זאת, המחברים מציעים גישה אחרת – מודל הטיפול CARE™ – המתמקד בתקשורת מנקודת מבט פרגמטית, ולא שטף. מודל זה שואף לחזק את הכשירות התקשורתית באמצעות שיפור התקשורת האפקטיבית (למשל, מהירות דיבור, ווליום, אינטונציה, מחוות, תנועות גוף, שפה ושימוש בארגון) במצבים שונים, כמו דיבור עם חבר, נאום בכיתה, או שיחה בטלפון לקביעת תור, מבלי לנסות להגדיל שטף באופן ישיר או עקיף.

בעוד שמודל ממוקד שטף מתמקד בשינוי היבטי התקשורת במטרה להפחית את הגמגום (למשל, שינוי מהירות, אינטונציה, עוצמת הקול), המודל CARE™ נועד לחזק את כישורי התקשורת של ילדים ומבוגרים כך שהתקשורת שלהם תהיה יעילה כמו – או אף יותר – מזו של אנשים שאינם מגמגמים, ללא קשר לתדירות הגמגום שלהם. בנוסף, מיומנות תקשורת ייחודית למודל CARE™ היא פיתוח וחיזוק של גמגום בפתיחות. המודל מניח ששום ניסיון לשנות גמגום או שטף אינו הכרחי, שכן הוא מאמין שניסיונות כאלה פוגעים באפקטיביות התקשורתית, וגמגום בפתיחות הוא יסוד מרכזי לתקשורת אפקטיבית.

1.2 שינוי תפיסתי

בהתבסס על שיקולים אלו, המחברים מאמינים שיש ערך בחשיבה מחדש על טיפול בגמגום. נכון להיום, כאשר המושג "אסטרטגיה" נדון ביחס לטיפול בגמגום, קיימת הנחה שהכוונה היא לשיטות לשינוי הגמגום ו/או להגדלת שטף הדיבור. כלומר, המושג אסטרטגיה מוגבל כמעט תמיד לטכניקות שמקדמות שטף או שינוי בגמגום. לכן, חשיבה מחדש עלולה להוות שינוי בתפיסה הרווחת לגבי טיפול בגמגום – שינוי מהתמקדות בשטף ותפיסה של גמגום כבעיה לתיקון, אל עבר התמקדות ברווחת האדם השלם.

כמובן, שינויים כאלו בתפיסות הם בראש ובראשונה שינויי תפיסה. כדי שלשינויים הללו תהיה השפעה מעשית, יש לתרגם אותם למשהו אמיתי, מוחשי, שניתן לחקור באופן מדעי. לצורך כך, נראה שנדרש שינוי פרדיגמה– כזה שמקדם יישום קליני כמו גם מחקרי, ניסוי ולימוד.

1.3 הצורך בשינוי פרדיגמה

הצורך בשינוי כזה בטיפול בגמגום משתקף בשינויים עכשוויים בתפיסות בתחום, המושפעות מחוויותיהם של אנשים שמגמגמים. שינוי זה תואם גם את המיקוד הנוכחי ב"נגד-אייבליזם" (ableism) – כלומר, התנגדות לתפיסות שמנסות "לתקן" לקויות מתוך דעות קדומות ואפליה. שינוי זה מהווה הזדמנות לתחום ההפרעות בתקשורת להגדיר מחדש את מטרות הטיפול כך שיתמקדו לא בהפחתת או שינוי גמגום, אלא בהעצמת כישורי התקשורת ואיכות החיים. הגישה של CARE מייצגת שינוי תיאורטי וטיפולי כאחד, ונתמכת ע"י ממצאים מדעיים כפי שיוצג בהמשך.

2. מודל CARE™

מודל CARE™ הוא גישה טיפולית הנבדקת באופן מדעי, עם תוצאות שפורסמו בכתבי עת מדעיים. CARE™ מניח כי איכות חיים טובה יותר אינה תלויה בשטף דיבור. המודל מתמקד בכישורי תקשורת, העצמת האדם שמגמגם, ופיתוח גישה חיובית לתקשורת פתוחה ואותנטית, ללא דרישה לשנות את אופן הדיבור או להפחית את הגמגום.

בעוד שמודלים ממוקדי שטף מתמקדים בשיפור איכות החיים באמצעות שינוי, הפחתה או התאמת הגמגום, מודל CARE™ טוען כי שיפור שטף ואיכות החיים אינם בהכרח קשורים זה לזה, ואף עשויים להיות מטרות טיפוליות שאינן תואמות זו לזו. להלן ההבדלים המרכזיים בין מודלים ממוקדי-שטף ובין מודל CARE:

• מטרת הטיפול: מודל CARE מניח שאיכות החיים אינה תלויה בשטף הדיבור, בעוד שמודלים ממוקדי שטף מניחים שאיכות החיים תלויה בשיפור השטף, בהפחתת הגמגום או בהתאמתו.
• שטף ואיכות חיים: לפי מודל CARE, שטף דיבור ואיכות חיים אינם זהים ואינם קשורים בהכרח זה לזה. לעומת זאת, מודלים ממוקדי שטף מניחים כי שטף מוגבר (או גמגום "קל" יותר) מוביל בהכרח לשיפור באיכות החיים. מודל CARE טוען כי מיקוד בשני היעדים – הפחתת גמגום ושיפור איכות החיים – אינו תואם רעיונית.
• ציפיות לשטף דיבור: מודל CARE מתמקד במניעת היווצרות ציפיות לשטף דיבור אצל ילדים קטנים ובהפחתת התלות בציפיות אלו אצל ילדים גדולים ומבוגרים, מתוך הבנה שהציפיות עלולות להזיק לאיכות החיים. לעומת זאת, טיפול ממוקד שטף עלול לחזק את התלות בציפיות אלו, מה שמוביל להפנמת סטריאוטיפים ולפגיעה רגשית.
• תקשורת לעומת שטף: מודל CARE רואה בגמגום גלוי חלק מרכזי בתקשורת אפקטיבית ומאמין שהשטף אינו מדד להצלחת התקשורת. לעומת זאת, מודלים ממוקדי שטף מניחים שאיכות חיי ילדים תלויה ביכולת לשפר את שטף הדיבור, וכי כישלון בעמידה בציפיות לשטף יוביל להשלכות שליליות.

2.1 רכיבי מודל CARE™

מודל CARE™ מורכב מארבעה רכיבים מרכזיים: תקשורת (Communication), סנגור עצמי (Advocacy), חוסן רגשי (Resilience), וחינוך (Education).

1. תקשורת: דגש על תקשורת אפקטיבית כאבן היסוד של חיבור בין אנשים. הוא מקנה למשתתפים כלים לשיפור היכולת לתקשר ביעילות בכל הקשר – אישי, חברתי או מקצועי. המודל רואה בגמגום פתוח חלק בלתי נפרד מתקשורת יעילה, והוא שואף להעצים את הביטחון העצמי של המשתתפים דרך פיתוח כישורים כמו יצירת קשר עין, שפת גוף וארגון המסר.
2. סנגור עצמי: עידוד אנשים שמגמגמים להוביל שיח פתוח על גמגום, ללמד אחרים על הנושא, ולהתמודד עם סטריאוטיפים חברתיים. מיומנות סנגור עצמי חשובה לחיזוק הביטחון העצמי ולשינוי התפיסה של הסביבה כלפי גמגום.
3. חוסן רגשי: טיפוח כלים ומיומנויות להתמודדות עם תגובות שליליות או מכשולים תקשורתיים, תוך חיזוק היכולת להתאושש מהר ולשמור על יציבות רגשית. המודל שם דגש מיוחד על טיפוח חמלה עצמית ככלי מרכזי לחיזוק החוסן האישי.
4. חינוך: הדגשת חשיבות ההבנה והמודעות לגמגום – עבור המשתתפים עצמם וגם עבור הקהילה. חשיפה לעובדות בסיסיות, מיתוסים, ולתפיסות מוטעות לגבי גמגום מפחיתה את הסטיגמה, ומעצימה את המשתתפים להפוך למומחים בנושא.

3. עדויות אמפיריות

מודל CARE™ נשען על ממצאים שמצביעים על כך שכישורי תקשורת משופרים יכולים להוביל לשיפור משמעותי באיכות החיים ללא תלות בשינויים בשטף הדיבור.

תקשורת אפקטיבית

מחקרים מראים שאנשים שמגמגמים יכולים לתקשר באופן יעיל ומשכנע, גם כאשר הגמגום גלוי ונוכח. לדוגמה, במחקרים עם מאזינים שהעריכו דוברים עם רמות שונות של גמגום, התברר כי מאפייני תקשורת כמו ארגון התוכן, אינטונציה ושפת גוף השפיעו יותר על תפיסת המאזינים מאשר רמת השטף. משתתפים שטופלו בתכנית CARE™ הראו שיפור ניכר ביכולת שלהם לשתף מסרים ולהביע רעיונות באופן שהוערך כיעיל ואותנטי, ללא קשר לכמות הגמגום.

סנגור עצמי

מחקרים על סנגור עצמי מצביעים על כך שחשיפת הגמגום (self-disclosure) תורמת להגברת הביטחון העצמי ולשיפור בתפיסת הדובר את עצמו. לדוגמה, במחקרים שנערכו עם מבוגרים, אלו שבחרו לדבר בפתיחות על הגמגום שלהם וללמד את המאזינים על הנושא דיווחו על תחושת שליטה גבוהה יותר בסיטואציות תקשורתיות ועל ירידה ברמות החרדה החברתית.

חוסן רגשי

CARE™ מלמד מיומנויות כמו חמלה עצמית וגמגום יזום (voluntary stuttering), שנמצאו יעילות בחיזוק החוסן האישי. משתתפים שתרגלו גמגום יזום במצבים חברתיים דיווחו על ירידה בחרדה הקשורה לדיבור ועל חוויית חופש גדולה יותר בתקשורת. המחקרים מצביעים על כך שחוסן רגשי אינו תלוי בשיפור השטף, אלא בפיתוח גישה חיובית כלפי הגמגום וביכולת להתמודד עם סטיגמה.

חינוך ומודעות

נמצא כי העשרת הידע של משתתפים והסביבה בנוגע לגמגום מקדמת שינוי תפיסות שגויות ומפחיתה את הסטיגמה החברתית. למשל, ילדים שעברו טיפולי CARE™ דיווחו על תחושת שליטה רבה יותר בקשרים חברתיים וביכולת להסביר לאחרים מהו גמגום.

איכות חיים

מחקרים הראו כי CARE™ מוביל לשיפורים עקביים באיכות החיים של ילדים ומבוגרים כאחד. המשתתפים דיווחו על שביעות רצון גבוהה יותר מחיי היומיום, עם דגש על אינטראקציות חברתיות חיוביות – גם כאשר לא חלה ירידה בהיקף הגמגום.

סיכום

המאמר קורא לשינוי מהותי בגישה לטיפול בגמגום, עם מעבר מהתמקדות בהגברת שטף הדיבור לעבר חיזוק התקשורת האפקטיבית, כפי שמוצע במודל CARE™. מודל זה מתמקד בשיפור איכות החיים ללא תלות בשטף הדיבור, על ידי חיזוק מיומנויות תקשורת, חוסן רגשי, סנגור עצמי והגברת המודעות לגמגום.

הממצאים מראים כי יעילות התקשורת אינה תלויה בשינויים בשטף הדיבור, וששיפור כישורי התקשורת תורם משמעותית לשיפור איכות החיים. CARE™ שואף לשנות את השיח סביב גמגום, כך שהצלחת הטיפול תימדד לפי האפקטיביות התקשורתית ולא לפי מידת השטף.

המאמר מדגיש שהמיקוד בשטף עשוי לחזק את הסטיגמה הקיימת כלפי גמגום, בעוד CARE™ מציע אלטרנטיבה שמעצימה את המשתתפים ומעניקה להם כלים להתמודד עם אתגרים חברתיים ורגשיים באופן חיובי.

לסיום, המודל קורא לעוד מחקרים שיבחנו את יעילותו ואת ההשפעות ארוכות הטווח שלו, ומזמין אנשי מקצוע לאמץ גישה חדשה זו, שתומכת ברווחת האדם השלם.

---

מקור:

Byrd CT, Coalson GA, & Conture EG (2024). CARE Model of Treatment for stuttering: Theory, assumptions, and preliminary findings. Frontiers in Psychology 15:1488328. doi: 10.3389/fpsyg.2024.1488328