סוגי גמגום

באופן כללי יש שני סוגי גמגום, גמגום התפתחותי וגמגום ניורוגני ופסיכוגני. יש לפעמים גם שיח על גמגום רגשי, ונתייחס כאן גם לזה. באמב"י המיקוד שלנו הוא על גמגום התפתחותי.

1.    גמגום התפתחותי
גמגום התפתחותי מתפתח בזמן התפתחות השפה אצל ילדים. גמגום מופיע אצל כ-5% מהילדים, ואצל כ-80% מהם  הגמגום עובר עם או בלי טיפול. אנחנו נשארים, אם כן, עם אוכלוסייה מתבגרת ומבוגרת של אנשים מגמגמים שמהווים כ-1% מסך האוכלוסייה, וזה בכל השפות ובכל התרבויות בעולם.

במקור  הגמגום הוא תופעה ניורופיזיולוגית, עם השפעה גנטית אצל לפחות חלק מהאנשים המגמגמים. לכן, בגמגום התפתחותי מדובר על נטייה ניורולוגית לגמגום, והנטייה מתבטאת כפונקציה של אוסף השפעות פיזיולוגיות וסביבתיות.

כל טיפול חייב לכלול קבלה עצמית ביסודו של הטיפול, ומיקוד על תקשורת אפקטיבית והשתלבות חברתית בנוסף לעבודה על שטף.

2.    גמגום רגשי וגמגום פתאומי
יש מקרים שגמגום מתפתח באופן פתאומי זמן מה (או זמן רב) אחרי תקופת התפתחות השפה, ויכול להיות, אך לא תמיד, שהגמגום מופיע אחרי טראומה שהבן אדם עובר. לדוגמא, יש מקרים שבהם חיילים שחוו הלם קרב מתחילים לגמגום.

יש חשיבות רבה לטפל בטראומה בצורה הנכונה ואצל אנשי מקצוע מומחים. עם זאת, יש להתייחס אל הגמגום, בין אם הוא  הופיע אחרי טראומה ובין אם לא, מאותו יסוד של קבלה עצמית ומבלי להתמקד על שטף למען שטף. שטף אינה המטרה, אלא תקשורת אפקטיבית והשתלבות חברתית וטיפול בטראומה הרגשית.