סוגי גמגום

קיימים שני סוגי גמגום מרכזיים:

  1. גמגום התפתחותי – מתפתח בילדות, ברוב המכריע של המקרים בגיל הרך בשלב רכישת השפה, אבל עשוי להופיע גם סביב גיל ההתבגרות. במיעוט מהמקרים נשאר גמגום זה כמצב קבוע אל תוך גילאי הבגרות.
    כיום מבוססת ההנחה כי גמגום זה מופיע על רקע גורמים נוירולוגיים, תורשתיים, סביבתיים ושילוב ביניהם, ומחקרים רבים מצביעים על הוכחות להנחות אלו.
  2. גמגום נרכש – מופיע מאוחר יותר בחיים, לאחר גילאי הילדות האופייניים לגיל הופעת גמגום התפתחותי, לאחר שהשפה כבר מפותחת היטב והדיבור שוטף.
    בתוך קבוצה זו קיימים כמה תתי סוגי גמגום:
  • גמגום נוירוגני – הסוג הנפוץ ביותר של גמגום נרכש. נגרם עקב טראומת ראש הפוגעת במערכת העצבים המרכזית של המוח, כגון פציעת ראש באזורים הקשורים בשפה, מחלות כגון אלצהיימר, שבץ מוחי וכן הלאה.
  • גמגום פרמקוגני – גמגום שהוא תופעת לוואי של שימוש בסמים או תרופות מסויימות.
  • גמגום פסיכוגני – סוג נדיר! של גמגום המופיע אצל מתבגרים ובוגרים, ומתפרץ באופן פתאומי על רקע חוויה טראומטית נקודתית כמו למשל הלם קרב או קושי רגשי קיצוני כמו מחלה קשה של קרוב משפחה. גמגום זה שונה במאפיינים שלו ובהתנהגויות שמציג האדם שמגמגם, מגמגום אחר.

נושאים קשורים:

מקור:

מתוך מאמרו של: John Van Borsel,
"Acquired stuttering: differential diagnosis"

תודה לעומר לוי קרדש קלינאית התקשורת על הייעוץ