אם את/ה ילד/ה שמגמגמים אתם במקום הנכון!
פה תוכלו למצוא מידע חשוב בנושא גמגום, להפנות שאלות שאולי מטרידות אותכם/ן, ולקבל עליהן תשובה. חשוב לנו באמב"י שתדעו שאתם לא לבד. יש עוד ילדים וגם מבוגרים שמדברים עם גמגום, והם יכולים לעזור לכם ולתמוך בכם/ן.

גמגום זה כשהדיבור לא זורם בשטף, אלא יוצא קטוע. זה קורה כש"מכונת הדיבור" שלנו (מיתרי הקול, השפתיים, השיניים, המח ושאר חלקי הגוף שאחראים על דיבור) לא פועלת כפי שהיא אמורה לפעול.

הרבה מדענים מנסים ברגעים אלו ממש לפצח את שאלת ה"מיליון דולר" הזו. בינתיים, עדיין אין תשובה ברורה לכך. החוקרים מאמינים שאין סיבה אחת ויחידה שגורמת לגמגום, אלא צירוף של סיבות שונות אצל אנשים שונים. מה שכן הוכח ללא ספק הוא שאף אחד לא אשם בגמגום. לא הילד/ה ולא ההורים.

מתוך כל האנשים בעולם, בערך 70 מיליון איש מגמגמים (1 אחוז).

יש הרבה יותר בנים שמגמגמים מבנות שמגמגמות, בערך פי 4. זאת אומרת, שבקבוצה של 100 אנשים, יהיו 4 בנים שמגמגמים, לעומת בת אחת שמגמגמת.

הגמגום מופיע בדרך כלל בגיל שבין שנתיים לארבע, אולם לעתים הוא מופיע גם מאוחר יותר. אצל הרבה ילדים וילדות הגמגום ייעלם אחרי תקופה קצרה, אבל אצל חלקם/ן הוא יישאר. החוקרים אינם יודעים עדיין למה יש מקרים בהם הגמגום נפסק ואחרים בהם הוא נשאר.

בחלק מהמקרים הגמגום קשור לתורשה, אבל לא בכולם. כלומר, אם מתוך קבוצה של 100 אנשים מגמגמים, בערך ל 60 יש לפחות קרוב משפחה אחד אשר מגמגם, זאת אומרת שאצל 60 האנשים האלה, קרוב לוודאי שהגמגום עובר במשפחה.

ממש לא! הרבה מחקרים מראים שהגמגום לא קשור למנת המשכל, ושילדים ומבוגרים עם גמגום אינם פחות וגם לא יותר חכמים מאחרים. יש להם אינטליגנציה וכישורים, בדיוק כמו לאחרים.

בדרך כלל, כשקטנים, הגמגום נעלם אחרי כמה שבועות או כמה חודשים. יש גם מקרים בהם הגמגום עובר אחרי כמה שנים. יש אנשים שהפסיקו לגמגם כשהגיעו לגיל מבוגר יותר, בדרך כלל אחרי טיפול ממושך עם קלינאי תקשורת או על ידי טיפול עצמי. יש אנשים שעדיין מגמגמים כמבוגרים אבל הרבה פחות וגם הרבה פחות אכפת להם לגמגם. האנשים האלה מספרים, וגם המחקרים מראים, שהדרך הכי טובה לגמגם פחות, היא כאשר האדם שהמגמגם אינו מנסה להסתיר את הגמגום.
אם את או אתה מגמגמים, זכרו שהגמגום הוא רק חלק קטן מתוך הרבה דברים טובים שיש בכם/ן:
הרבה דברים מעניינים, הרבה דברים טובים, הרבה כשרונות, וכל כך הרבה דברים שבהם  את ואתה  יכולים לתרום בכיתה, עם החברים, ועם המשפחה.

הדרך הטובה ביותר לגמגם פחות היא להגיד מה שרוצים להגיד, אפילו אם הדיבור יהיה מגומגם, ולא לתת לגמגום לשלוט או למנוע מלעשות כל דבר שבוחרים.

יש מצבים של התרגשות (יש גם התרגשות טובה, כמו יום הולדת), או של לחץ של זמן, או מתח, או חשש. במצבים כאלה קשה יותר לדבר שוטף. אלה הם מצבים בהם גם אנשים שאינם מגמגמים, מתקשים לשמור על שטף בדיבור.

יש גם מצבים בהם המוח מזכיר לנו דברים לא נעימים. גם אם אנחנו לא זוכרים את המצבים האלה, המוח זוכר אותם. זה נקרא "תת מודע". כאשר התת מודע מזכיר לך מצב שהיה לך לא נעים, יתכן שהגמגום יהיה בולט יותר.
ניתן דוגמא:
אם פעם הזמנת אוכל במקדונלדס, והדיבור שלך היה אז תקוע, יתכן שכאשר תגיע/י שוב למקדונלד ותרצה/י להזמין אוכל, התת מודע שלך יזכיר לך את אותה פעם בה היית במקדונלד והזמנת אוכל והדיבור נתקע. במקרה כזה אולי תחשוב/י שגם הפעם תגמגם/י בהזמנת האוכל במקדונלד. והחשש הזה יכול לגרום לך לגימגום מוגבר. אין זו אשמתך.

התופעה הזו משותפת כמעט לכל ילד או מבוגר שמגמגם. יש אנשים שאיתם זה פשוט קשה יותר לדבר שוטף. זה קורה בדרך כלל עם אנשים חסרי סבלנות, נרגזים, או מלחיצים. תחושת לחץ הזמן או הפחד גורמים לדיבור להיות שוטף פחות.

יש מצבים בהם התת מודע שלך שוב מזכיר לך דברים לא נעימים. לדוגמא, אם פגשת פעם מישהו, שכאשר דיברת איתו, הגמגום שלך היה קשה יותר, יתכן שכאשר תפגוש את האדם הזה שוב, התת מודע שלך יזכיר לך את אותה פעם בה דיברת איתו והדיבור שלך נתקע. ואז אולי תחשוב שזה עומד לקרות לך שוב. החשש הזה יכול לגרום לך לגמגם יותר. גם כאן, אין זו אשמתך.

בהחלט לא! גמגום לא מופיע אצל ילד בגלל שמשהו איתו לא בסדר. ילד לא מגמגם בגלל שבאופי שלו הוא לחוץ, חרד, ביישן או כל תכונה אחרת. ילדים מגמגמים אינם שונים מילדים אחרים. אם ילד מגמגם נראה לפעמים קצת לחוץ זה רק בגלל שהגמגום גורם לו להרגיש ככה אבל לא בגלל שמשהו בו שונה או לא בסדר.

להרבה ילדים מציקים בבית הספר ומכל מיני סיבות: למשל, אם הילד שמן או נמוך, אם האוזניים שלו בולטות, אם הוא לא טוב בספורט, אם יש לו משקפיים, אם יש לו מכשיר שמיעה, אם הוא מגמגם. כל דבר שיכול להיתפס כחולשה הוא "תירוץ" טוב עבור ילדים מסוימים להציק.

סיבות שבגללן ילדים עלולים להציק לילד שמגמגם:

  1. הם מרגישים חוסר ביטחון לגבי עצמם, והם מאמינים שאם יציקו לילד אחר, זה יתן להם תחושת ביטחון.
  2. הם מקנאים בילדים האלה. הם רואים שאותם ילדים טובים בלימודים או טובים במשהו אחר, וזה מרגיז אותם.
  3. לעיתים, ילדים שמציקים לאחרים הם ילדים שרע להם. הם מאמינים שאם הם יגרמו לילד אחר להרגיש רע עם עצמו, הם ירגישו טוב יותר.
  4. ילדים מציקים גם כי הם לא מבינים משהו. למשל, הם לא מבינים מדוע הילד מגמגם. יש ילדים שכשהם לא מבינים משהו, במקום לשאול ולקבל תשובות, הם מעדיפים להציק.

הבעיה היא שהצקות הן דבר מאוד מאוד מכאיב ופוגע. במיוחד אם אתה בעצמך מרגיש רע או מתבייש בדבר ממנו הם צוחקים.

הצקות או לגלוג של ילדים אחרים הן דבר מכאיב ופוגע, אבל חשוב שתזכור שילדים אומרים הרבה דברים לא נכונים, ושהגמגום שלך לא אומר שמשהו אצלך לא בסדר. אתה חכם כמו ילדים אחרים והגמגום לא צריך להפריע לך להצליח ולהגיע להישגים.
רצוי לפנות למבוגר לקבלת עזרה.

יש כמה אפשרויות. כל אחד בוחר את האפשרות שמתאימה לו:

  1. תתנהג כאילו לא אכפת לך. אם הילד המציק יראה שזה לא אכפת לך, כבר לא יהיה לו כיף להציק לך. הוא ירגיש שהוא סתם מתאמץ, ובסוף הוא יניח לך.
  2. פנה למורה שלך וספר לה על כך. פנייה כזו אינה נחשבת הלשנה. חשוב שהמורה תדע על המצב. יתכן שהיא לא יודעת מה קורה בהפסקות. אחרי שתספר לה תוכלו לחשוב ביחד מהי הדרך הטובה לגרום לילדים האלה להפסיק להציק לך. אולי תחליטו שכדאי לדבר עם הילדים האלה, או שאולי
  3. תעשו שיחה בכיתה על נושא הגמגום, ואז ילדים אחרים יכירו את הנושא הזה ויבינו אותך.
    ספר להורים שלך. אם אתה בטיפול אצל קלינאית תקשורת, ספר לה. ואז תוכלו לחשוב ביחד על דרכים לטפל בבעיה הזו.
  4. אפשר גם לחשוב על דבר אחד להגיד במצב כזה (ולהתאמן עליו מראש) כמו למשל "וואו, אתה ממש בדרן".
  5. לעשות שיחה בכיתה בנושא גמגום. בשיחה תסביר להם מה זה גמגום, למה מגמגמים, מה מרגישים כשמגמגמים. ספר להם שיש אנשים מפורסמים מאד שמגמגמים. למשל: השחקן ברוס ויליס, השחקנית מרילין מונרו, צ'רצ'יל שהיה ראש ממשלת אנגליה, הזמר יהודה פוליקר, עו"ד רונאל פישר שמופיע הרבה בתכניות בטלוויזיה. הילדים יכירו את הנושא, יבינו אותך, ילמדו דברים חדשים שלא ידעו, ואז הם יציקו לך פחות, או שיפסיקו להציק לך. אם תדבר על הגמגום בגלוי למרות שזה לא קל לעשות את זה, לא תצטרך לעשות מאמצים להסתיר את הגמגום. הרבה מחקרים מראים ששטף הדיבור משתפר בדרך כלל כשלא מנסים להסתיר את הגמגום.

בהתחלה, כאשר תחשוב על העברת מצגת בנושא גמגום בפני כל הכיתה – סביר שתחוש חששות ופחדים. בכדי להקל על שלב זה – שאל את עצמך מספר שאלות:
האם הבחנת במבטים משונים של ילדים שהביטו בך בעת גמגום?
האם ילדים אחרים שאלו אותך "מדוע אתה מדבר כך"?
ילדים אלו פשוט לא מבינים גמגום. הם לא יודעים כיצד תגובותיהם גורמות לך להרגיש.

ילדים שהעבירו בעבר מצגת על גמגום מדווחים על-כך שהבחינו שכשחברי כיתתם הבינו יותר טוב מה זה גמגום – תדירות ההצקות והחיקויים ירדה משמעותית .

אתה האדם המתאים ביותר למשימת הסברה זו ! אתה המומחה בנוגע לדיבור שלך!

מתי כדאי להעביר מצגת כיתתית על גמגום?

  • כאשר ילדים אחרים שואלים אותך על אופן דיבורך.
  • כשאתה חש שמוזר לך להשתמש בטכניקות הדיבור בכיתה.
  • כאשר קיבלת משימה להעביר מצגת בנושא כלשהו בכיתה.

עם מי כדאי לי להתייעץ בנושא זה?
קלינאית התקשורת שלך תשמח לסייע לך במשימה זו וכך גם המורה שלך והיועצת השכבתית.
באמב"י ישמחו להדריך אותך, לסייע במידע ואולי אף להעביר איתך את המצגת ולבדוק אפשרויות נוספות לפעילויות במסגרת הכיתה ובית הספר .
 ניותן לפנות אל אמב"י כאן
או בטלפון 02-6491907

לקלינאי תקשורת אין שיקוי קסמים שמעלים גמגום. מה שכן, אצל קלינאי תקשורת תוכל ללמוד לגמגם פחות ובקלות רבה יותר. הטיפול יעזור לך להבין ולהכיר את הגמגום שלך, ולהרגיש יותר בשליטה ויותר בנוח איתו. אם תרגיש נוח עם הגמגום, יהיה לך קל יותר לדבר, ויהיה לך קל יותר לטפל בקשיים בבית הספר, או בבעיה של הצקות.

אני מבין שאתה מגמגם, ומרגיש שחומרת הגמגום משתנה במצבים שונים. אני יכול לתאר לעצמי שזו תחושה מוזרה לגלות שיש מקרים בהם אתה יכול לדבר באופן שוטף (או כמעט שוטף) ולעומתם, יש מצבים בהם הרבה יותר קשה לך לדבר ברצף.
הסיבות למצב הזה שונות מאדם לאדם ומגוונות מאוד. יש אנשים שמצב של "דיבור מול קהל" יוצר אצלם לחץ רב, ולכן הם מגמגמים יותר. יש אנשים אחרים שדווקא במצב כזה הם מדברים טוב יותר, כיוון שהמצב הזה גורם להם "לשמור על עצמם" טוב יותר, והדיבור נשמע יותר "חלק". ובנוסף, יש אנשים שאצלם הדיבור לא כ"כ מושפע מהמצב בו הם נמצאים.

כדי ללמוד איך להתמודד עם המצב שאתה מתאר, נראה לי שכדאי לך לפנות לאבחון אצל קלינאי תקשורת, כדי להבין מה גורם לך לגמגם יותר במצבים השונים – והאם יש מצבים נוספים בהם אתה חש בצורה שונה. לאחר שתבין את הסיבות להגברת הגמגום במצבים השונים, תוכל ללמוד דרכים לשיפור שטף הדיבור; ומצד שני,תוכל ללמוד איך להפחית את הלחץ שהמצבים הללו גורמים לך.

אם תלמד את הגורמים הללו, ואת השיטות להפחתת כמות הלחץ, רוב הסיכויים שתוכל גם להפחית את חומרת הגמגום במצבים השונים, ובעיקר תלמד איך להתמודד עם המצבים הללו באופן טוב יותר ויעיל יותר.

לפני שאני מסיים, אני רוצה לברך אותך על השאלה ששאלת, ולומר לך שאתה לא היחיד שמרגיש את התחושה שתיארת. מרבית האנשים והילדים המגמגמים מרגישים דברים דומים לתחושות שתיארת. אם תנסה ללמוד על העניין יותר (על ידי זה שתפנה לטיפול, או בכל דרך אחרת), אני בטוח שתוכל להתפתח ולהתחזק, בנושא הגמגום ובאופן כללי.

בהצלחה, 
ד"ר עופר אמיר
קלינאי תקשורת