גמגום היא תופעה מורכבת מאד, וגם הטיפול בה מורכב. לקבוצות גיל שונות יש דרכי טיפול שונות, והציפיות מטיפול הן שונות. הגישה שלנו לגמגום ולטיפול בו מהווה נדבך קריטי ומשפיעה על האפקטיביות של הטיפול. בראש ובראשונה, אנחנו חייבים להבין שגמגום הוא לא פגם, וגישות הממוקדות רק על שטף הדיבור אינן תורמות ואפילו מזיקות.

מקור  גמגום הוא תופעה ניורופיזיולוגית, עם השפעה גנטית אצל לפחות חלק מהאנשים המגמגמים. לכן, בגמגום התפתחותי מדובר על נטייה ניורולוגית לגמגום, והנטייה מתבטאת כפונקציה של אוסף השפעות פיזיולוגיות וסביבתיות.

כיוון  שאנחנו חיים, לרוב, בעולם שאינו מבין גמגום, מתפתחים אצל האדם המגמגם מרכיבים רגשיים, התנהגותיים וקוגניטיביים, שמהווים חלק מתמונת הגמגום. לדוגמא:

  • אני מרגיש כעס, אשמה ובושה לגבי הגמגום
  • אני מאמץ התנהגויות של הימנעות כדי לא לגמגם, או התנהגויות פיזיות כמו לחיצות בפה או לחץ באיזורים שונים בגוף כתוצאה מהמאבק שאני מנהל עם הגמגום
  • אני מפתח אמונות שליליות לגבי הגמגום ולגבי איך אני מאמין שאחרים מתייחסים אליי בגלל הגמגום

כל טיפול חייב לכלול קבלה עצמית ביסודו של הטיפול, ומיקוד על תקשורת אפקטיבית והשתלבות חברתית בנוסף לעבודה על שטף.
טיפול שממוקד בשטף עלול להעצים את הרגשות, ההתנהגויות והאמונות הלא מועילות. לכן, כל טיפול חייב לכלול קבלה עצמית ביסודו של הטיפול, כדי לשפר את התקשורת הבינאישית וההשתלבות החברתית

הספר "אם אתה מגמגם – המדריך לבני הנעורים"   

תרגום של הספר מה – Stuttering Foundation of America בפורמט PDF ניתן להוריד כאן.

הספר המקורי באנגלית זמין ב-אמזון כאן

הקדמות לספר מאת ד"ר רות עזרתי וד"ר עופר אמיר ​ניתן לקרוא כאן