מידע לבני נוער

דברים שהייתי רוצה שמגמגם מבוגר היה אומר לי בילדותי

הפנטזיה הפרועה ביותר שעולה על דעתי היא לפגוש מבוגר שבעבר גמגם ועכשיו הוא כמובן מדבר שוטף להפליא, שהיה אומר לי, שגמגום היא מחלת ילדות שתעבור לי בגיל ההתבגרות ולא יישאר ממנה אפילו לא זכר קלוש.

אולם אם אותו מבוגר היה נתקע מעט מדי פעם בפעם הייתי רוצה שהוא יאמר לי, שעם הזמן לומדים לקבל את הגמגום ולא לייחס לו חשיבות כל כך גדולה , וככל שעובר הזמן לומדים כיצד לשלוט בדיבור כך שהוא בכלל לא יהווה מגבלה . וממילא לאנשים לא אכפת אם אתה נתקע מעת לעת. הפחד מפני הגמגום נמצא בראש שלך בלבד , ובמהלך הזמן לומדים כיצד להתמודד איתו. ישנם מטפלים נהדרים שם בחוץ שיודעים את המלאכה, רק צריך ליפול על המטפל המתאים.


כמובן שלא צריך להימנע מלדבר בשום מצב, וכהוכחה לכך הוא היה קורא למלצרית, ומבקש ממנה את הקינוח עם השם הארוך ביותר בתפריט, ובתוך כך מספר לה ולי בדיחה שבפואנטה שלה היה נתקע לא מעט. המלצרית הייתה מתפקעת מצחוק,המבטים והצחקוקים מהשולחנות הסמוכים כלל לא היו עושים עליו רושם , ורק אני הייתי יושב מכווץ ומנסה לכבוש את מבוכתי.

נניח שאותו מבוגר היה נתקע ללא הפסק ובנוסף לכל זאת גם היו לו עוויתות בפנים שמעידות על המאמץ הרב שהוא משקיע בדיבורו. במצב כזה, הייתי מסתפק בכך שהוא היה אומר לי למשל שגם הוא עבר מספר טיפולים , שבחלקם אף דיבר די שוטף . ואפילו שהוא השקיע באימונים לאחר הטיפול, הדיבור המגומגם חזר אליו. ושהדבר אופייני מאד וקורה לרבים מהמגמגמים ולא רק לי.

הייתי מסתפק בכך שהוא היה אומר לי למשל שיש לו עבודה מסודרת , שיש לו חברה או אפילו אישה.

הייתי מקווה שהוא היה אומר לי שהגמגום אכן מקשה על החיים , אולם הפחד מפני הגמגום מקשה עוד יותר. אולם במשך הזמן ניתן להתגבר על הפחד , ואפילו להרים את שפופרת הטלפון בלי כל דפיקות הלב המיותרות.

הייתי מסתפק בכך שהוא היה אומר לי שלכל המגמגמים יש תקופות טובות שבהן הדיבור קל יותר, ותקופות שחורות בהן הדיבור קשה וכבד. זה טבעי.

הייתי רוצה שהוא יאמר לי שהגמגום הוא לא באשמתי או באשמת הוריי.

הייתי רוצה לשמוע ממנו שאני לא הילד היחיד שלא מצביע בכיתה ופוחד לקרוא בקול רם מול כל הילדים,ולעיתים "לא יודע" לענות על שאלה מפחד הגמגום,  שגם הוא עבר את כל הדברים האלה.

הייתי רוצה שהוא יאמר לי להתייחס באופן חיובי לגמגום שלי . לא להראות שהגמגום הוא כזה עניין חשוב ומשמעותי עבורי, וכך לאנשים ששומעים אותי יהיה קל ונוח יותר להאזין לדבריי.

הייתי רוצה שהוא יגיד לי שעל אף גילו, הוא לא איבד את התקווה לנסות ולשפר את הדיבור , להפחית את מצבי ההימנעות ולכבוש את הפחד לפני כל שיחה חשובה או שאלה שעליו לברר.

הייתי רוצה לשמוע שנעשים מאמצים בתחום המחקר , ושממש בדקות אלה בהן אנחנו מדברים, שוקדים מדענים על פתרון הבעיה המציקה הזאת.

אך למה לחזור לילדות ? גם כיום לא יזיק לי מעת לעת לשמוע את המילים האלה, אך האם ביכולתן לעזור ?

כל מגמגם עובר תהליך , או עבר תהליך בשלבים כאלה ואחרים של חייו. התהליך הוא אינטימי ואינדיבידואלי.

תהליך של קבלת הגמגום ושחרור מכבליו.

נניח שהייתי פוגש בילדותי מגמגם בעל ניסיון, שהיה גם מרצה לי את משנתו. ייתכן שהייתי קולט כמה מסרים ואולי גם מפנים חלק מהם. אבל את התהליך הזה אפשר לעבור רק לבד עם עצמך.

 

מאמר זה תורגם לאנגלית ונשלח לכנס און ליין של שנת 2004. לצפייה ביתר המאמרים בכנס און ליין,  יש לפנות לאתר  www.stutteringhomepage.com


ההקדמות לספר "האם אתה מגמגם – מדריך לבני הנעורים"

להלן אנחנו מביאים את ההקדמות למהדורה העברית

של הספר "האם אתה מגמגם – מדריך לבני הנעורים" שיצא לאור על ידי אמב"י – ארגון מגמגמים בישראל. את הספר ניתן לרכוש דרך אמב"י (בפניה ל-  info@ambi.org.il ) או בחנויות הספרים.

הקדמת ד"ר רות עזרתי

כקלינאית תקשורת אני שמחה מאד לראות שהספר הראשון שארגון המגמגמים בישראל-אמב"י מוציא לאור הינו ספר המיועד לכם ילדים ובני נוער, כאשר גם מבוגרים, הורים לילדים מגמגמים, קלינאי תקשורת וכל מי שבקשר עם דוברים מגמגמים יכול לקבל תשובות וליהנות ממנו.


בגיל הנעורים קשה לכם לקום ולבקש עזרה בנוגע לקשיי הדיבור (או שההורים יוזמים זאת לבד) בין היתר מכיוון שבבקשת העזרה טמונה גם ההכרזה "אני לא יכול". נכון, אתם מסתדרים עם הקושי, אך בשל כך חווים בדידות רבה, אתם לבד עם בעיית הדיבור שלכם. בגיל זה הסביבה החברתית נהיית חשובה יותר וההתמודדות עם החברים לא תמיד קלה, ובכל פעם כשחשוב לכם להביע את דעתכם, ואפילו להתעקש עליה מתלווה לכך החשש, איך החברים יגיבו, האם יעליבו אותי במקום להקשיב?. ספר זה יוכל להיות לכם לחבר מבין.

הספר נכתב מתוך ההבנה כי ההתמודדות עם הגמגום בגילכם, גיל בית הספר, אינה בעיה פשוטה ומלווה אותה כאב רב. הספר דן במצבים המוכרים לכם מחיי היום-יום, בבית ובבית-הספר: הדיבור בכתה, תשובה לילד השואל "למה אתה מגמגם?", מה להגיד למורה? האם להתייחס לגמגום או לשמור על קשר של שתיקה?. איך להתנהג בכיתה חדשה עם ילדים שאינם מכירים אותך (את הגמגום שלך)?. לומר את אשר אתה רוצה ולהסתכן בגמגום או להצטרף לאמירה של ילד אחר ולומר "אותו דבר בשבילי"?. החשש מול הטלפון המצלצל וכאשר אתה צריך לטלפן. ועוד הרבה מצבים המוכרים לכל מגמגם. כל אחד מהמצבים הללו זוכה בספר להתייחסות, ומלווה בהצעות לדרכי התמודדות עימו.

הכותבים שוזרים בספר רעיונות חשובים שיכולים לעזור לך להתמודד עם אמונות שגויות שרווחות לעיתים:

"חשוב שתדע שהגמגום שלך לא מטריד את רוב האנשים כמו שהוא מטריד אותך"

"בנות בדרך כלל לא דוחות בנים שמגמגמים"

"העולם מלא באנשים שמגמגמים ושאינם נותנים לגמגום לעמוד בדרכם"

"גמגום הוא מסוג הדברים שנעשים הרבה יותר קלים כאשר לא מנסים להסתיר אותם".

אם אתה בטיפול בגלל בעיית הדיבור ספר זה יחזק את מחשבותיך ודרכי התנהגות שאתה רוצה לנקוט בהן, לדוגמא הוא יזכיר לכם שעדיף לדבר על הבעיה במקום להסתיר אותה, כי אז הדיבור נהיה מלחיץ פחות ולכן קל יותר. בדרך לחיבור ספר זה, הכותבים, שהינם חוקרים וקלינאים בתחום הגמגום עבדו עם מאות ילדים ובני נוער שדיבורם מגומגם, בנוסף רוב הכותבים מגמגמים בעצמם, כך שגם את הקשיים וגם את ההצעות לפתרון הם חוו ובדקו קודם כל על עצמם. אני תקווה שאם קראתם הקדמה זו תהיו סקרנים להמשיך לקרוא את פרקי הספר הכתובים בשפה בהירה כאשר כל פרק מוקדש להעמקה בנושא אחד.

בברכה
ד"ר רות עזרתי
קלינאית תקשורת
החוג להפרעות בתקשורת
אוניברסיטת ת"א


הקדמת ד"ר עופר אמיר

ספר זה נכתב ותורגם עבורכם. לעיתים קרובות, נערים ונערות אשר יש להם גמגום, חשים שאינם יכולים לדבר על הבעיה ושאף אחד לא יכול, באמת, להבין את הקושי שיש בגמגום. הדבר גורם לתחושה של בדידות, לצורך להתמודד לבד עם קושי גדול, ולהרגשה ש"אני היחיד בעולם שיש לו את הבעיה". ספר זה נועד, בראש ובראשונה, להושיט אליכם יד ולומר: "אתם לא לבד. יש עוד רבים ורבות אחרים אשר מתמודדים עם קשיים דומים לאלה שאיתם אתם מתמודדים כל יום".

בישראל יש כ-65,000 אנשים שמגמגמים. זה אמנם מספר גדול, אך הוא לא מקל על ההתמודדות היום-יומית שלכם עם הגמגום. ארגון המגמגמים בישראל (אמב"י) בחר לתרגם ספר זה לעברית, כיוון שההתמודדות עם הגמגום בגיל הנעורים היא אחד הקשיים הגדולים העומדים בפניכם. בגיל זה אתם מתמודדים עם שינויים גופניים, חברתיים, אישיים ועוד רבים אחרים. כל שינוי כזה מציב בפניכם אתגרים קשים, כמו בפני כל נער ונערה אחרים. הגמגום מציב קושי גדול נוסף, אשר הופך את מרבית ההתמודדויות לקשות ומורכבות יותר. פעולות כמו: לדבר בטלפון, לפנות למלצר במסעדה, להשתתף בכיתה, לדבר בפני קהל, או לדבר עם בני המין השני הופכות להיות "משימות" קשות. עבור חלק מהאנשים, הגמגום הוא קושי ומכשלה אשר יש לנסות ולהסתיר בכל מחיר. עבור אחרים, הגמגום הוא רק אחד מהקשיים שאיתם עליהם להתמודד, כדי להשיג את המטרות בחיים.

חלק מכם כבר עבר טיפול בדיבור אצל קלינאי תקשורת; חלק מכם אינו מעוניין לפנות לטיפול בגמגום וחלק מכם עדיין מתלבט האם טיפול הוא רעיון מתאים עבורם. לשאלה, "האם כדאי לי לפנות לטיפול", אין תשובה ברורה. כל אחד מכם יצטרך להחליט, בכוחות עצמו, האם טיפול יוכל לעזור לו או שמא הוא חש שהוא יכול "לטפל בעצמו". בכל מקרה, ספר זה ייתן לכם מספר נקודות למחשבה. בספר תמצאו תשובות לשאלות אשר הרבה נערים ונערות עם גמגום מתלבטים לגביהן: "למה דווקא אני מגמגם?", "האם הדברים ששמעתי על גמגום, אכן נכונים?", "איך להתמודד עם ההורים, עם ביה"ס ועם החברים?", "האם אני יכול לעזור לעצמי?", "האם ולמה כדאי לחשוב על פניה לטיפול?". לכן, אם כבר עברתם טיפול, הספר יוכל להוות תזכורת וחיזוק. אם בחרתם לא לפנות לטיפול, הספר יוכל להציע רעיונות וכיווני מחשבה מעניינים על הגמגום. אם אתם מתלבטים האם ללכת לטיפול, תוכלו למצוא בספר ראשוני לגבי שיטות טיפול, אשר יעזור לכם להחליט אם טיפול הוא דבר מתאים עבורכם, בשלב זה או בעתיד.

אני מקווה שהספר יסייע לכם בהתמודדות עם האתגר שהגמגום מציב בפניכם; וכמובן, שתיהנו מהקריאה.

בהצלחה,
ד"ר עופר אמיר
קלינאי תקשורת
החוג להפרעות בתקשורת
אוניברסיטת תל-אביב