האם גמגום הוא דבר תורשתי?

מאת: ד"ר עופר אמיר\ קלינאי תקשורת

הקשר בין גמגום לתורשה הוא שאלה מעניינת אשר נבדקה  במחקרים באופן נרחב. באופן כללי, ידוע שיש בגמגום מרכיב תורשתי מסוים. למשל, כבר שנים רבות ידוע שיש משפחות בהן יש מקרים רבים של גמגום, ולעומתן משפחות בהן אין אפילו מקרה אחד. יש דיווחים על אחים, תאומים זהים, אשר גדלו בנפרד זה מזה, וברבות הימים שניהם החלו לגמגם.קיימים דיווחים דומים רבים. מצד שני, לעומת הדיווחים הללו, יש משפחות רבות בהן אחד ההורים, או אפילו שניהם, מגמגמים ואף אחד מהילדים אינו מגמגם.  בשנים האחרונות, כאמור, מתבצע מחקר מקיף אשר מנסה לבחון האם גמגום הוא דבר המועבר בתורשה, והאם ניתן לזהות את הגן "האחראי" על הגמגום. ממצאי המחקר מצביעים על כך שבמשפחות רבות של ילדים מגמגמים, ניתן למצוא קרוב משפחה כלשהו אשר גם הוא מגמגם.

לעומת זאת, במידה ואדם מסוים מגמגם – אין כל סיבה להניח שגם ילדיו יהיו מגמגמים. אמנם הסיכוי שלו להוליד ילדים מגמגמים מעט יותר גבוה מאשר של אדם אחר, אך הדבר אינו עובר בתורשה כמו תופעות גנטיות אחרות (למשל, כמו צבע שער, צבע עיניים, מבנה גוף וכד'). לכן, התשובה לשאלה האם גמגום עובר בתורשה אינה פשוטה: באופן סטטיסטי, התשובה היא שבגמגום יש מרכיב תורשתי, אך באופן מעשי – לא ניתן לצפות שילד של הורה מגמגם יהיה גם הוא מגמגם.

רגלים של משפחה

מהו ההבדל בין גנטיקה לתורשה?

המונחים גנטי ותורשתי משמשים פעמים רבות כמילים נרדפות, אולם למרות הדמיון הרב ביניהן לא מדובר באותו הדבר.
תופעה תורשתית היא תופעה שעוברת מדור לדור.
תופעה גנטית היא תופעה שנגרמת בעקבות שינוי כלשהו בגנום, שגורם להופעתה.

כל תופעה תורשתית היא גנטית, אבל לא כל תופעה גנטית היא תורשתית.

תופעות גנטיות עשויות להיגרם גם באמצעות תורשה, אבל גם באמצעות שינויים בגנום עצמו הנגרמים במהלך ההריון או ההפרייה, או עקב מוטציה בתא גוף רגיל או בתאי גוף רגילים רבים.