הקול הנמנע

הסרט "נאום המלך" הוא בראש ובראשונה סרט על הימנעות ועל פחד מדיבור

וכתוצאה מכך על קול חזק שאיננו נשמע. ביקורת סרט

"הקשב לי!" – צועק המלך גורג' השישי; "להקשיב לך?! באיזו זכות?" – עונה לו ליונל, מטפל הדיבור האישי שלו. "זכותי האלוהית אםתרצה, אני המלך שלך!" מחזיר לו המלך. "לאאא, אתה לא! אמרת לי בעצמך שאתה לא מעוניין אז למה אני צריך לבזבז את זמני בלהקשיב לך?"; "כי יש לי את הזכות להישמע!" – להישמע בתור מי?" שואל אותו בתגובה ליונל. "בתור בן אדם! יש לי קול!" – עונה לו המלך; "נכון מאוד" מסכם ליונל. סצנה זו המתרחשת בהכנות לטקס ההכתרה היא רק אחת מיני רבות בסרט "נאום המלך" המתארות את המאבק של המלך ג'ורג' השישי; מאבק על קולו שלא נשמע ועל מקומו הראוי בכס המלוכה.

במרכז עלילת הסרט ניצבת בעיית הגמגום של הדוכס מיורק, נסיך אנגליה, אלברט. השנה היא שנת 1936 כשהמלך ג'ורג' החמישי נפטר ובנו הבכור דיוויד, יורש העצר הטבעי, הופך למלך. דיוויד אינו בקיע כלל בענייני המלוכה ומעורר מחלוקות רבות כאשר הוא מבקש להינשא לאישה אמריקאית גרושה פעמיים, דבר שאינו מתקבל על הדעת. לכן, כל הקרובים למשפחת המלוכה יודעים שזו רק שאלה של זמן עד שאלברט יהפוך להיות מלך במקום אחיו – כולם מלבד אלברט עצמו. אלברט טוען אינו מעוניין להיות מלך ובוחר להתעמת עם אחיו ועם ליונל המטפל האישי שלו.

אותו המאבק, הקונפליקט הפנימי שחווה אלברט יחד עם הלוחמנות, חוסר הביטחון והערכה העצמית יוצרים את רגעי השיא של סרט ואת ייחודו. ברגעים אלו מעמת ליונל את אלברט עם נושאים כואבים וחבויים שייתכן כי הם מקור הגמגום שלו. אלו גם הרגעים שבהם נראה אלברט ילדותי, מסוגר, מפוחד ויותר מכל אומלל אך באותה נשימה גם אנושי, רגיש ועמוק מעבר להיותו מלך.

ואם ברגשות עסקינן, בקולנוע שלא כמו בספרות היכולת להעביר רגשות ובעיקר מחשבות לקהל הצופים אינה משימה קלה. במובן זה "נאום המלך" יוצא דופן מכיוון שהוא ניחן בצוות שחקנים מחונן. לא היה ניתן ללהק לתפקיד אלברט, המלך ג'ורג' השישי שחקן טוב יותר מקולין פירת'. לאורך כל הסרט היה ניתן לראות את החרדה של אלברט מהמיקרופון בכלל ומהדיבור בפני קהל בפרט. תחושת התסכול מהגמגום ומחוסר היכולת לבטא את עצמך הייתה לפאתוס . פירת' הצליח להעניק לנו את תחושת שברון הלב כשאלברט התמוטט בעוד הוא מנסה ללמוד את המלוכה ולרגש אותנו כשאלברט דיבר אל הרדיו בנאומו האמיתי הראשון ערב מלחמת העולם השנייה.
גם שחקני המשנה הרשימו לא פחות. ג'פרי ראש שגילם את ליונל לוג עשה זאת בתבוניות ובאלגנטיות. הוא לימד אותנו כמה חשוב להיות קשוב, אמפאתי וכן אך יחד עם זאת לא לוותר, להיות אסרטיבי ובטוח. גם הלנה בונהאם קרטר בתפקיד המלכה האם, אליזבת' הראשונה, לא אכזבה ושידרה ממלכתיות ואצילות. לאורך כל הסרט העניקה לנו בונהאם קרטר הצצה למערכת היחסים של הזוג המלכותי. המבטים לעבר פירת', החיבוק, ההבנה והחשוב מכל – האהבה – היו לרגעי קסם בסרט.

בסופו של דבר הוכיח לוג למלך כמה נחישות, תעוזה, אומץ לב, אמונה וביטחון מסירים מעט מעול הגמגום; המלך אמנם נותר מגמגם אך הדיבור הפך שוטף יותר ומובן יותר. נקודה זאת היא המרכזית בסרט ואליה, בין אם במודע ובין אם לאו, כיוון התסריטאי דיוויד סיידלר. כשקיבל סיידלר את האוסקר על התסריט הטוב ביותר סיכם ואמר "אני מקבל את הפרס הזה בשם כל המגמגמים ברחבי העולם. יש לנו קול! נשמענו!". כל מה שנותר עכשיו הוא פשוט לכת לראות.