מידע להורי תלמידים מגמגמים

מהו גמגום?
גמגום היא הפרעה תקשורתית הפוגעת ביכולת לדבר באופן שוטף. הגמגום מופיע לרוב בגיל שנתיים עד 4 שנים, אך יכול להופיע גם מאוחר יותר. כ-5% מאוכלוסיית הילדים עוברים תקופה של גמגום. אצל רובם (75%) הגמגום נעלם כעבור חצי שנה או יותר. אצל 1% מקרב הילדים, הגמגום אינו חולף, והופך לבעיה כרונית. כאשר הגמגום נמשך לפחות 3 שנים, קיים סיכוי נמוך שהוא יחלוף. לפיכך, הסיכוי לכך שילד בגיל בית הספר יפסיק לגמגם, נמוך. התדירות ומידת הקושי של הגמגום יכולים להשתנות באופן קיצוני בהתאם למצב בו הילד נמצא. למשל, יתכן מצב בו הילד לא יגמגם, או שיגמגם מעט, כאשר הוא מדבר עם חברו הטוב, אך כאשר הוא מתבקש לדבר בכיתה, הוא יגמגם יותר. גמגום נוטה להשתנות גם על ציר הזמן, ללא כל סיבה נראית לעין. לילד המגמגם יכולה להיות "תקופה קלה" במהלכה הוא יגמגם מעט, ו"תקופה קשה" בה הוא יגמגם יותר. תקופות כאלה יכולות להמשך שבועות או חודשים. מספר הבנים המגמגמים עולה על מספר הבנות המגמגמות, ביחס של 1:4 לערך.

גמגום כולל בדרך כלל תגובות שליליות המתעוררות אצל הילד המגמגם עקב חוסר השטף שלו: תחושת פחד וחרדה, מתח, אשמה, בושה. ילד מגמגם אולי יבחר להימנע מדיבור, מקשר-עין, או מהשתתפות במפגשים חברתיים. בכיתה הוא אולי יימנע מהשתתפות בשיחות או שיעדיף להגיד שאינו יודע את התשובה לשאלה שנשאל. לגמגום יכולה אם כן להיות השפעה בתחום הרגשי, החברתי, התקשורתי והלימודי של הילד, ובגיל בית הספר, הגמגום יכול להפוך למגבלה קשה עבורו. בגיל זה, בו חשוב לו יותר ויותר להיות כמו כולם ולהשתלב חברתית, הגמגום מהווה מכשול. בנוסף, רוב המטלות הלימודיות מבוססות על דיבור, אתגר לא פשוט עבור הילד המגמגם.

סיבות לגמגום
על אף שהסיבה לגמגום עדיין איננה ידועה, קיימת הסכמה בין חוקרים בתחום כי, ככל הנראה, מדובר במכלול של גורמים לתופעה – אוסף משתנה של גורמים נוירו-פיזיולוגים, גנטיים, התפתחותיים וסביבתיים. לגמגום לעתים מרכיב תורשתי. לכ-60% מהילדים המגמגמים, יש קרוב משפחה אשר מגמגם. חשוב לזכור שגמגום איננו הפרעה רגשית, והוא אינו נגרם עקב בעיות פסיכולוגיות. ילד אינו מתחיל לגמגם מפני שהוא ביישן, חרד או לחוץ, אלא להיפך: הגמגום הוא זה שיוצר אצלו מבוכה ולחצים. בנוסף, מחקרים מוכיחים שאין קשר בין גמגום לבין אינטליגנציה, ואין הבדל בין רמת האינטליגנציה של ילדים או מבוגרים מגמגמים, לבין אלה שאינם מגמגמים. ידוע גם בוודאות שגמגום אינו נגרם באשמת הילד או באשמת הוריו.

סוגי גמגום
גמגום יכול להתבטא במספר צורות. מאפייני הגמגום משתנים מילד לילד:

  • חזרות: חזרה על מילים, על הברות או על צלילים. לדוגמה: "אני אני אני אני אני רוצה לשחק בפזל";  "א א א א אני רוצה לצאת החוצה".
  • הארכת צלילים: לדוגמה: "שששששששששששש שלום".
  • חסימות: הילד נראה כמנסה להגיד דבר, אך הוא אינו מצליח להפיק צליל.
  • "מילות פקק": הוספה של מילים או של הברות, בתדירות הגבוהה בהרבה מהנורמה. למשל: "א אני אם רוצה לשחק עם א ירון".

תופעות נלוות לגמגום
פעמים רבות מתלוות לגמגום הראשוני התנהגויות נוספות, שמקורן במאמץ שעושה הילד כדי לא לגמגם או כדי "להוציא את המילים החוצה":

  • מתח בצוואר, בשפתיים ובלסת.
  • תנועות שונות בגוף, כגון: מצמוץ, תיפוף, רקיעה ברגליים, תזוזות ראש.
  • הימנעות מקשר עין.
  • הימנעות משימוש במילים מסוימות.
  • הימנעות מדיבור.

איך מרגיש הילד המגמגם?
עוצמת הרגשות השליליים סביב הדיבור, משתנה מילד לילד. רבים חווים תחושות של תסכול, לחץ, בושה, אשמה, פחד או חוסר בטחון. הילד המגמגם לומד כבר בגיל צעיר שהדיבור הוא דבר ש"קשה לעשות", וכי הוא גורר מצבים מביכים הגורמים לו להרגיש שונה ולא כמו כולם. המוטיבציה הפנימית להיות כמו כולם והרצון לרצות את ההורים, גורמת לילדים רבים לנסות ולהסתיר את הגמגום, או להימנע ממנו על ידי הימנעות ממצבים המחייבים דיבור, או על ידי הימנעות מדיבור. ילד כזה יימנע, למשל, מהשתתפות בכיתה, כדי שלא יצטרך לדבר הוא יאמר שאינו יודע את התשובה, הוא יתבודד בהפסקות וכדומה. חשוב לציין כי עוצמת הרגשות השליליים לגבי גמגום אינה קשורה בחומרת הגמגום. יתכן מצב בו דווקא ילד שהגמגום שלו קל, יגיב בעוצמה רגשית רבה לגמגום ויימנע ממצבים המחייבים דיבור, ולעומתו, ילד עם גמגום קשה יותר ירגיש נוח יחסית עם הדיבור שלו.

כיצד תוכלו לעזור לילדכם?

  • למדו את הנושא. ככל שתדעו יותר על גמגום, כך תוכלו להבין מה עובר על ילדכם וכיצד ניתן לעזור לו.
  • קבלו את הגמגום של ילדכם. אם הילד מגמגם שלוש שנים ויותר, הסיכוי שהתופעה תחלוף הוא נמוך. ניצב בפניכם אתגר חשוב: לקבל את הגמגום ואת ילדכם כפי שהוא. הגמגום הוא רק חלק קטן הקיים בו. הוא לא הופך אותו לפחות טוב או לפחות מוצלח. בדומה לילד שאינו מגמגם, גם ילד מגמגם יכול להגיע להישגים בחייו. כדי שילדכם יקבל את הגמגום שלו וילמד לחיות איתו בצורה הטובה ביותר, חשוב שאתם עצמכם תקבלו את הגמגום שלו ותהיו עבורו אוזן קשבת, משענת ומקור לעזרה. חשוב שידע שאתם אוהבים אותו ומקבלים אותו.
  • היו קשובים לילדכם ולצרכים המיוחדים שלו. בדקו איתו למה הוא זקוק. יתכן שהוא זקוק לעזרה בהתמודדויות הקשורות לבית-הספר. תוכלו לעזור לו לשוחח עם מורים על קשייו המיוחדים, ולמצוא פתרונות שיהיו מקובלים על הילד, על המורה ועליכם (ניתן להפנות מורים לאתר זה).
  • ספרו לבני משפחה וחברים על הגמגום של ילדכם ככל שתהיו פתוחים יותר לגבי ההפרעה, ככל שהסובבים אתכם ידעו על הגמגום בכלל ועל כך שילדכם מגמגם, כך לא תהיה סיבה לנסות ולהסתיר את ההפרעה, האנשים איתם הילד מדבר יהיו קשובים וסבלניים יותר, והדבר יקל על שטף הדיבור ועל הרגשתו של הילד.
  • נסו ליצור בבית אווירה של פתיחות בנוגע לגמגום. גמגום צריך להיות נושא שמדברים עליו כמו על כל נושא אחר. גמגום אינו צריך להיות מקור לבושה. לעתים קרובות הוא כרוך בתחושת כאב, ולכן חשוב שילדכם ירגיש נוח לדבר אתכם על הנושא, וחשוב שידע שיש לו אוזן קשבת ותמיכה בבית.
  • קחו את ילדכם לטיפול אצל קלינאי תקשורת המתמחה בגמגום. קלינאי טוב ומנוסה יכול לעזור לילדכם להתמודד טוב יותר עם הקשיים והאתגרים שניצבים בפניו. בטיפול ילמד הילד לתקשר עם הסביבה בצורה מיטבית, למרות הגמגום. הטיפול יסייע לו להפחית את רמת החרדה ממצבי דיבור ואת הרגשות השליליים המתלווים לגמגום. בטיפול ילדכם ילמד כיצד לא לתת לגמגום שליטה על חייו. הוא ילמד טכניקות שיסייעו לו לדבר בחופשיות רבה יותר, ולגמגם פחות. קלינאי תקשורת טוב יעזור לילד ולכם להתמודד מול הסביבה, המשפחה, החברים, המורים ותופעות כמו הצקות בבית הספר. גמגום יכול להיות קשה מאוד להתמודדות, ובעל השלכות על תחומים רבים בחיים. אבל הוא אינו חייב להיות כזה. טיפול הוא תהליך ארוך ולא פשוט, הדורש סבלנות ומעורבות של כל הצדדים כדי שההצלחה תהיה מקסימאלית. בבחירת קלינאי התקשורת חשוב לוודא שהוא אכן מבין בתחום של גמגום, ובעל ניסיון. חשוב להיות שותפים בקביעת מטרות הטיפול, וחשוב שלקלינאי התקשורת תהיה כימיה עם הילד.
  • נסו לשמור על אופטימיות. לילדכם יש סיכויים טובים להשיג שיפור: הוא ילמד לתקשר טוב יותר, הוא יגמגם פחות,  הוא ירגיש טוב יותר ויהיה פחות מוטרד מהגמגום, הוא ילמד כיצד לא לתת לגמגום לשלוט ולהשפיע על חייו, הוא ילמד להתמודד טוב יותר עם הגמגום.
  • אל תצפו מילדכם להשתמש כל הזמן בטכניקות שלמד בטיפול. קשה מאוד לשנות דבר אוטומטי כמו דיבור. המטרה בלימוד טכניקות לדיבור קל יותר, היא לתת לילד כלי בו הוא יוכל להשתמש כשהוא בוחר לעשות כך, וכאשר חשוב לו לדבר שוטף יותר.

כיצד להקשיב לילד ולדבר איתו:

  • שמרו על קשר עין עם הילד כאשר הוא מדבר .
  • אל תנסו להשלים מילים או משפטים שהילד מתקשה בהם.
  • התרכזו בתוכן דבריו של הילד, ולא בצורה בה הוא מדבר.
  • העבירו לו את התחושה שזה בסדר שהוא מגמגם, ושאין צורך להתבייש בכך.
  • דברו עם הילד בצורה רגועה ואיטית, אך לא בצורה מלאכותית ו"רובוטית".
  • הימנעו ממתן עצות לילד, כגון האטת קצב הדיבור, נשימה עמוקה או שימוש בטכניקות שלמד בטיפול.
  • נסו ליצור בבית אווירה רגועה ותרבות שיח, עם מינימום הפרעות והתפרצויות.

טיפול באמצעות קלינאות תקשורת
לגמגום אין תרופה. הסיכוי שילד אשר גמגם 3 שנים ויותר, יפסיק לגמגם באופן טבעי או בעקבות טיפול, הוא נמוך. עם זאת, לטיפול בגמגום יש ערך רב. המטרה המרכזית בטיפול בגיל בית הספר היא ללמד את הילד לתקשר באופן יעיל עם הסביבה, מטרה נוספת היא שיפור שטף הדיבור, אולם לרוב, הדגש לא יהיה על הפקת דיבור שוטף, אלא על שיפור תחושת הביטחון של הילד והעברת המסר לילד שהעובדה שהדיבור שלו אינו שוטף, אינה צריכה למנוע ממנו מלדבר בחופשיות ולהביע את דעתו בבית הספר או בכל מקום אחר. לשם כך, ההתרכזות בטיפול היא בשתי מטרות עיקריות: הפיכת הדיבור לדבר שקל יותר לעשותו, ופיתוח גישות ורגשות חיוביים יותר בנושא הדיבור, הגמגום והאני בכלל.

הפיכת הדיבור לדבר שקל יותר לעשותו
מטרה זו מושגת באמצעות למידה ותרגול של טכניקות אשר דרכן יוכל הילד להפיק דיבור באופן שונה, למשל, באופן רך יותר, או טכניקות דרכן  הילד לומד לגמגם בצורה רכה, קלה ותקשורתית יותר. בטיפול הוא לומד לבטוח ביכולת שלו לעשות שימוש טוב בכלים הללו. חשוב לדעת שאין זה פשוט להשתמש בטכניקות אלה, ואין לצפות מהילד שישתמש בהן כל הזמן.

פיתוח גישות ורגשות חיוביים יותר בנושא הדיבור, הגמגום והאני בכלל
רוב הילדים המגמגמים מוטרדים מהגמגום שלהם ומתחושת חוסר השליטה שיש להם בדיבור. לגמגום מתלווים פעמים רבות רגשות קשים של מבוכה, פחד, אשמה, בושה, שלעיתים מובילים לכך שהילד נמנע ממצבי דיבור וממצבים חברתיים. אם הילד ינקוט באסטרטגיה של הימנעות ופחד, והרגשות השליליים שהוא חווה לא יטופלו, הוא עלול למנוע מעצמו יותר ויותר חוויות מהחיים, ולתת לגמגום לשלוט בחייו. טיפול אצל קלינאי תקשורת יסייע לילד ללמוד להגיב למצבי דיבור בפחות חרדה, ובהדרגה, להפטר מהרגל ההימנעות. הטיפול יסייע לילד להבין שהגמגום אינו מבטל את הכישורים שלו, את היכולות, החכמה וההישגים, וכי העובדה שהוא מגמגם לא עושה אותו פחות שווה מאחרים. המטרה היא להעצים את הילד כדי שלא ירגיש חסר אונים מול ההפרעה.

לטיפול אצל קלינאית תקשורת יש חשיבות גם עבורכם, משפחתו של הילד. מי כמוכם יודעים שהפרעה זו יכולה להציב קשיים ואתגריים לא פשוטים  גם עבורכם. טיפול אצל קלינאית תקשורת טובה יספק לכם תמיכה ועזרה פרקטית בהתמודדות היום יומית עם הגמגום.

אם הילד כבר היה בעבר בטיפול אצל קלינאי/ת תקשורת, אותו הוא הגדיר כבלתי מוצלח, עדיין כדאי לשקול המשך טיפול אצל מטפל אחר. לעיתים טיפול נכשל בגלל היעדר כימיה בין הילד לבין הקלינאי.