הגמגום והסראוטיפים

אנחנו קרובים לתחילת המאה ה-21 אך רחוקים שנות דור מהחברה האוטופית,בה יש סובלנות וסבלנות כלפי החריג והשונה. רבים עדיין אוחזים בדעה כי האדם המגמגם הינו טיפש ורפה שכל, וסובל מהפרעת אישיות או שיגעון.
המגמגם צריך להלחם על מעמדו בחברה כשווה בין שווים ולא כיצור מוזר ונחות. לצערי, מנסיוני האישי נוכחתי לדעת כי אנשים בתפקידים בכירים נוטים להפלות את
האדם המגמגם בזירות חיים שונות: בקבלה לעבודה, במשרדי שידוכים והכרויות וכ"ו.

הדעות הקדומות והמיתוסים סביב תופעת הגמגום חבויים ומושרשים כה עמוק בחברה בת זמננו עד כי נראה שכל מאבק להכרה חברתית ולעמידה על עקרון השוויון נדון לכישלון.
את התחלתו של השינוי ניתן לראות בהקמת ארגון אמב"י )ארגון מגמגמים בישראל( שפתח צוהר לציבור של 60 אלף איש המהווים כאחוז מקרב האוכלוסייה. הארגון אפשר
לציבור המגמגמים לצאת ממעגל הבושה, הבדידות, התסכול ולפעמים חוסר האונים.

אחת ממטרות העל של הארגון צריכה להיות יציאה למאבק חברתי לגיטימי דרך אמצעי התקשורת, מערכת החינוך,שיחות עם מנהלי חברות כח אדם ומשרדי הכרויות.
המסר שלנו צריך להדהד ולשקוע . עלינו לפעול על מנת לקדם את האינטרסים והמטרות שהצבנו לעצמנו בדרכים
הבאות:

  1. העברת הרצאות וסדנאות למורים ואנשי חינוך כדי לחשוף אותם עם תופעת הגמגום, להכניס אותם לעולמושל המגמגם להרגשתו לתחושותיו ללבטיו.
  2. להפגש עם מנהלי כח אדם וחברות השמה ולהסביר להם כי הם מפסידים כח אדם מעולה וזאת בגלל שהם שבויים במעטה הרושם הראשוני של הגמגום,דבר הגורם להם לתייג את המגמגם ומראש לפסול אותו. יש להסתכל על המגמגם כמכלול-כאדם ולבחון אותו לפי רמתו האישית והמקצועית.
  3. להפגש עם משרדי שידוכים והכרויות ולדון בסוגייה כיצד להציג את המגמגם בצורה חיובית כבן/בת זוג פוטנציאלי ולא לנסות לשדך לו בן/בת זוג עם ליקוי.

הייתי רוצה לשתף אתכם בארוע שקרה לי, ארוע אשר הדליק אצלי נורה אדומה והביא אותי לכתוב מאמר זה.

אני וחבר הגשנו מועמדות למשרת מתכנת . משרה אשר אינה דורשת כישורים וורבלים גבוהים ,וברור כי הגמגום אינו מהווה בעייה.
נכון להיום אותה חברה מחפשת עובדים בדחיפות לפרויקטים של הסבות תוכנה, והיא מוכנה לקלוט עובדים חסרי ניסיון.
בעבר הגשתי מועמדות לאותה חברה, זומנתי אז לראיון אצל מנהלת כח האדם אך לא קבלתי מענה.
הפעם שוב הגשתי את מועמדותי.
החבר סיפר לי כי מנהלת כח האדם כלל לא ערכה לו ראיון אלא רק שאלה מתי יוכל להתחיל לעבוד .
בקשתי מהחבר לברר אם קורות החיים ששלחתי פעם הגיעו ומה מצב מועמדותי . בשיחה בארבע עיניים החבר אמר: "תראה אני לא רוצה להעליב
אותך אבל היא מראש סימנה אותך ונפסלת רק בגלל הגמגום. ברגע שאתה שולח קורות חיים היא מייד משליכה אותם לפח". היא אמרה לו: " אני זוכרת אותו
זה המגמגם שעשה רושם של משוגע אני לא רוצה אותו אצלי בחברה."
מקרה זה מוכיח את ההנחה לפייה אם שני מועמדים בעלי כישורים דומים מגישים מועמדות למשרה אז המעסיק יעדיף לקבל את זה שאינו מגמגם.