אמב"י - ארגון המגמגמים בישראל

תירגם: ברק ליברמן

באוגוסט 2002 , סיקור חדשותי בדבר מחקר מוח של מגמגמים הכה גלים. קבוצת חוקרים מהמבורג, גרמניה , טענה כי גילתה אנומליה מבנית באזור מסוים בצד השמאלי במוח של אנשים מגמגמים. זו חדשה מעניינת היכולה לשפוך מעט אור בנושא הבנת הגמגום. זו הסיבה שבעטיה החלטתי לכתוב את המאמר עבור Speaking Out , אודות הממצאים העדכניים של המחקר הזה.

מטרת מחקר זה היתה לבדוק את ההתנהגות הדיבורית של מאזינים בזמן שיחה עם אדם מגמגם בהשוואה להתנהגותם הדיבורית עם אדם שדיבורו שוטף.  במחקר השתתפו 10 מאזינות, שבאו באינטראקציה עם אדם שדיבורו מגומגם ועם אדם שדיבורו שוטף.

"ניסיתי את כל השיטות הטיפוליות שקיימות ושום דבר לא עזר". זוהי חוויתם של אנשים רבים שמגמגמים ועוברים משיטה טיפולית אחת לשנייה בתקווה ש"הפעם זה יעבוד". פעם אחר פעם הם מתאכזבים כשהם מוצאים עצמם ממשיכים לגמגם. מצד שני ישנם אנשים אשר בעבר גמגמו והגמגום הפסיק. חלקם של אנשים אלה עברו טיפול. חלקם התגברו על הגמגום בעצמם. מהו השוני בין שתי אוכלוסיות אלה?

ביום חמישי ה-21 באוקטובר 2004, בסמוך ליום המודעות הבינלאומי לגמגום, התקיים הכנס השנתי השביעי של אמב"י, שעמד בסימן שנת הילד המגמגם ברחבי העולם. הכנס, שאורגן בשיתוף אמב"י, המכון לשיקום השמיעה והדיבור בבית החולים שיבא והחוג להפרעות בתקשורת של אוניברסיטת תל אביב, היווה נקודת מפגש מקצועית וחברתית לקלינאי תקשורת, מגמגמים, סטודנטים מהחוג להפרעות בתקשורת ולאנשי מקצוע נוספים מהתחום.