חשיפת הגמגום ככלי עזר לאנשים מגמגמים- תרגמה שירן ישראל

חשיפת הגמגום ככלי עזר למגמגמים: חשיפה מתנצלת לעומת חשיפה אינפורמטיבית

להתייחס אל הפיל שבחדר או לא?

לעיתים תכופות נתקלים מגמגמים בשאלה זו – האם להתייחס אל הגמגום באופן ישיר בעת שיח עם מאזין? ואם כן, באיזה אופן? ומה לומר?

מחקר חדש בוחן כיצד מושפעות תפיסותיו של המאזין מהאופן שבו מגמגם חושף את הגמגום בפניו ומתייחס אליו.

הרקע למחקר

הכותבים סוקרים מחקרים אקדמיים קודמים אשר הראו כי בקרב אוכלוסיות שונות ומגוונות כגון מורים, קלינאי תקשורת, הורים, סטודנטים וילדים קיימים סטריאוטיפים שליליים כלפי אנשים מגמגמים. חוסר הבנה של הגורמים העומדים בבסיס הגמגום תורם אף הוא ליצירת סטיגמות ואפליה כלפי אנשים מגמגמים. המחברים מסבירים את היווצרות הסטריאוטיפים הללו ע"י שתי סיבות אפשריות – האחת, כאשר המאזין שאינו מגמגם באופן טבעי חווה אי שטף בזמנים בהם הוא לחוץ/חרד או חש אי ודאות, הוא מייחס תכונות אלו לאדם המגמגם באמצעות תהליך השלכה. סיבה שניה גורסת כי כאשר המאזין חש אי נוחות וחרדה כאשר בעת ההקשבה לאדם מגמגם, הוא מניח כי האדם המגמגם חווה את אותן תחושות.

חשיפה עצמית הינה אסטרטגיה שבה יכולים להשתמש אנשים הנמנים על קבוצה בסיכון לשיוך סטריאוטיפי, כאשר החשיפה מקטינה את הפגיעות לסטריאוטיפים השליליים ומעצימה את הפרט. המחברים סוקרים מספר רב של מחקרים אשר הראו כי חשיפה עצמית של אדם מגמגם מביאה לכך שהוא נתפס באופן חיובי יותר בקרב המאזינים לו.

מטרת המחקר הנוכחי הינה לבחון כיצד אופן החשיפה העצמית של האדם המגמגם משפיע על האופן שבו הוא נתפס בקרב המאזינים. אופן החשיפה הראשון הוא חשיפה אינפורמטיבית ("אני לעיתים מגמגם, אז אתה עלול לשמוע אותי חוזר על מילים או צלילים, אבל אם יש לך שאלות או אם אתה רוצה שאחזור על דברי רק תיידע אותי"). אופן חשיפה נוסף הוא חשיפה מתנצלת ("אני מעריך את הסבלנות שלך כלפי").

במהלך המחקר חולקו 338 נבדקים ל- 3 קבוצות באופן רנדומלי, כאשר כל קבוצה צפתה בסרטון המדמה ראיון עבודה, ובו מוצגים גבר/אישה מגמגמים אשר חושפים את היותם מגמגמים באופן אינפורמטיבי, באופן מתנצל, או שאינם חושפים את היותם מגמגמים כלל.

ממצאי המחקר הראו כי חשיפה עצמית של הגמגום באופן אינפורמטיבי הובילה לכך שהמאזינים ייחסו למגמגמים תכונות חיוביות יותר ודירגו אותם כפחות חסרי בטחון, יותר חברותיים וזורמים, יותר אינטליגנטים ובעלי בטחון עצמי, לעומת מגמגמים אשר לא חשפו את היותם מגמגמים כלל. מעבר לכך, המאזינים דיווחו כי חשו מעורבים יותר כאשר צפו בסרטון שבו אדם מגמגם חשף את היותו מגמגם באופן אינפורמטיבי, לעומת מאזינים אשר צפו בסרטון שבו האדם המגמגם כלל לא התייחס לעובדת היותו מגמגם.
לעומת זאת, נמצא כי אדם מגמגם אשר נחשף באופן מתנצל הצטייר כבעל בטחון עצמי גבוה יותר מאשר אדם מגמגם אשר לא נחשף, כאשר ביתר התכונות לא נמצא הבדל בתכונות המיוחסות להם.

כאשר נבחנה יעילות החשיפה האינפורמטיבית אל מול החשיפה המתנצלת, נמצא כי האדם המגמגם אשר נחשף באופן אינפורמטיבי נתפס כחברותי יותר ובעל בטחון עצמי גבוה יותר לעומת האדם אשר נחשף באופן מתנצל. עבור יתר התכונות – לא נמצאו הבדלים בתפיסת המאזינים את האדם הנחשף בסגנון מתנצל או בסגנון אינפורמטיבי.

מסקנות המחקר

ממצאי המחקר הראו כי חשיפה של הגמגום (באופן אינפורמטיבי או מתנצל) מביאה לכך שהמאזין תופס את האדם המגמגם שנחשף באופן חיובי יותר לעומת אדם מגמגם שלא חשף את הגמגום כלל. חשיפה אינפורמטיבית מביאה לכך שהאדם המגמגם נתפס כחברותי ובעל בטחון עצמי רב יותר לעומת חשיפה מתנצלת.

מילה מאמב"י

חשיפה עצמית של הגמגום היא דרך לשלוט, או לפחות לנסות לכוון, את השיח אודות הגמגום שלנו. אם נתייחס לגמגום בפתיחות, נשמח לשתף באינפורמציה אודותיו – הדבר יעצב את האופן שבו החברה תתפוס את הגמגום. אין הדבר קל, ונדרשות כמויות עצומות של קבלה עצמית ובטחון, אך הדבר מהווה נדבך חשוב בביעור הסטריאוטיפים ובסלילת הדרך לעולם אשר מבין גמגום ומעניק הזדמנות שווה למגמגמים.

Image result for control the story

ביבליוגרפיה –

Clinical utility of self-disclosure for adults who stutter: Apologetic versus informative statements

Courtney T. Byrd , Robyn Croft, Zoi Gkalitsiou, Elizabeth Hampton, Journal of Fluency Disorders 54 (2017) 1–13

מחברת המאמר היא מנהלת מייסדת של Lang Stuttering Institute אשר מטרתו להעמיק את הידע והמחקר אודות גמגום – אודות המוסד והמחברת ניתן לקרוא בקישור הבא https://moody.utexas.edu/centers/lang-stuttering-institute/welcome-founding-director