תרופה אמיתית לגמגום?

פגקלון (pagaclone) הינה התרופה

 היחידה שפותחה לטיפול בגמגום. תרופה זו עברה את הפאזה הראשונה והשניה, והיא נכנסה לפאזה השלישית והאחרונה לפני מכירתה. בהתאם לתקנות ה-FDA, יש צורך בשלושה מחקרים קליניים לפני שהתרופה יוצאת למדפים. מחקרים קליניים אלו מבוצעים כעת ברחבי ארה"ב. חשוב לציין כי קיימות מספר תרופות המטפלות כיום בגמגום, אך זוהי התרופה הראשונה המכוונת לטיפול ספציפי בגמגום; כך לדוג' אולנזפין (Olanzapine) וריספרדיון (Risperdione) העובדים כחסמי דופמין, נוירוטרנסמיטר (מעורר) עיקרי במערכת העצבים המרכזית. לעומת זאת, פגקלון מעלה את רמות ה-GABA, נוירוטרנסמיטר (מעכב) עיקרי במערכת העצבים המרכזית, ומנוגד לדופמין. GABA יכול להפחית את רמות הדופמין הפעילות, ע"י עיכוב התמסורת העצבית שבאחריותו. כרגע נראה כי תרופה זו אכן תצא למדפים, בעיקר בשל פיחות בתופעות הלוואי שלה בהשוואה ליתר התרופות הקיימות. ההיפותזה העיקרית העומדת בבסיס פיתוח התרופה, היא שמקור הגמגום הוא אכן פיזיולוגי, ונובע משונות באזורים הקורטיקליים האחראיים לשפה וכן מהאזורים התת-קורטיקלים המקושרים אליהם. מסלולים אלו ידועים שנים רבות; הקורטקס מהווה את השכבה החיצונית של הצרברום במוח האנושי, הארוז בקצוות עצבים דחוסים. הקורטקס הוא אזור גדול האחראי על פונקציות רבות, המכונות הפונקציות הגבוהות כדוג' שפה, תקשורת, תנועה וזיכרון. עם זאת, החוקרים מציעים כי מסלולים עצביים אלו פגומים אולי במגמגמים. במידה ותרופה זו תעבור בהצלחה את השלבים הקשים העומדים בפניה, תהא זו פריצת דרך הן לשדה המחקרי של הגמגום והן למגמגמים עצמם.

 

כתבה: עתליה רוזנבלום