מסר למגמגם מאת גוזף שייהן (תרגם ארי גרשנוביץ)

 

גוזף שייהן

רקע:

ד"ר גוזף שייהן היה מגמגם שהתמחה בפסיכולוגיה והתעסק בחקר הגמגום.הפילוסופיה שלו טענה שברגע שהמגמגם יתגבר על נטייתו לנסות לא לגמגם,הגמגום ירד וירד.במקרה שלו הוא באמת הפסיק לגמגם לחלוטין,ואיבד בכלל את היכולת לגמגם.דוקטור שייהן אמנם נפטר לפני יותר מ 30 שנה,אבל המורשת שלו חיה וקיימת.ב "מסר למגמגם" מגולמים תמצית האני מאמין שלו בנוגע לגמגום.ראיתי כתועלת לציבור לתרגם את האיגרת הזו לעברית,השתדלתי לתת רק תרגום מילולי.להלן הלינק המקורי:

http://www.mnsu.edu/comdis/kuster/Infostuttering/sheehanmessage.html

מסר למגמגם

אם החוויה שלך כמגמגם דומה לשלי,בזבזת חלק גדול מחייך בהאזנה להצעות כמו "תחשוב מה שאתה רוצה לדבר,צבור ביטחון,תיקח נשימה ארוכה",או אפילו "תדבר עם אבנים בפה". בנתיים ,כנראה למדת שהדברים הללו לא עוזרים,אם כבר הם מזיקים.יש סיבה טובה למה תרופות הסבתא האלו כושלות,כולם משמעותם דיכוי הגמגום ,טיוח,לעשות משהו מלאכותי.וככל שתטייח ותנסה להימנע מהגמגום ,יותר תגמגם.הגמגום שלך הוא כמו קרחון ,החלק שמעל השטח,מה שהאנשים רואים ושומעים ,זה באמת החלק הקטן.בהפרש ניכר החלק הגדול זה החלק שמתחת הבושה,הפחד,האשמה,כל שאר הרגשות שיש לנו כשאנחנו מנסים לדבר  משפט פשוט ולא יכולים.

כמוני  כנראה ניסית לשמור כמה שיכולת מהקרחון מתחת למים ניסית לטייח, לשחק אדם שוטף למרות בלוקים ארוכים ועצירות כואבות מדי לך או למאזין שלך להתעלם מהם.התעייפת מהעמדת פנים המזויפת ,אפילו כשהטריקים עבדו לא הרגשת כל כך טוב בגללם.כשהטריקים כשלו,הרגשת אפילו יותר גרוע.למרות זאת לא שיערת כמה טיוח ומניעה שומרים אותך במעגל המרושע של הגמגום.בפסיכולוגיה ובמעבדות דיבור מצאנו ראיות שגמגום זה קונפליקט,סוג מיוחד של קונפליקט בין ללכת קדימה ולעצור את עצמך.

"קונפליקט גישת המניעה".

(דהיינו א.ג)אתה רוצה לדבר אבל אתה נקרע על ידי דחף מתחרה לעצור את עצמך בגלל פחד. לפחד שלך בדומה לפחד של מגמגמים  אחרים יש מקורות ורמות שונים.הפחד הכי מיידי ומלחיץ הוא מהגמגום עצמו ,וזה תוצאה של מה שגרם לך לגמגם מלכתחילה.הפחד שלך מהגמגום מבוסס ברובו מהבושה שלך מהשנאה שלך מהדרך שאתה מגמגם.הפחד מבוסס גם על  ההצגה שאתה מציג שאתה לא(אדם א.ג) מגמגם.אתה  יכול לעשות משהו עבור הפחד הזה אם יש לך את האומץ.אתה יכול להיות פתוח אודות הגמגום שלך מעל השטח.אתה יכול ללמוד להתקדם בדיבור למרות הכול,ללכת קדימה מול הפחד, בקיצור אתה יכול להיות עצמך.וזה החלק שצריך להתמוסס קודם.רק להיות עצמך,להיות פתוח אודות הגמגום שלך,יביא לך הקלה רבה מהמתח.

מובאים פה 2 עקרונות שאתה יכול להשתמש לטובתך כשתבין אותם:

1) הגמגום לא פוגע בך.

2) השטף שלך לא עושה לך שום דבר טוב, אין שום דבר להתבייש בו כשאתה מגמגם ואין שום דבר להתגאות בו כשאתה שוטף.

רוב המגמגמים כשהם נתקעים ,חווים כישלון בכל עת ,מהסיבה הזו  הם נאבקים קשה לא לגמגם ולכן מגמגמים יותר.הם מכניסים את עצמם למעגל מרושע שיכול להיות מצויר כ :גמגום<-פחד<-שנאה<-בושה<-מניעה<-אשמה.

 גמגום זו חוויה של בדידות,כנראה לא ראית יותר מדי מגמגמים ואלו שראית התעלמת מהם כמו ממטרד.כמו שיש אנשים שמכירים אותך או ראו אותך ואפילו שמעו אותך שלא משערים שאתה מגמגם,כך מי שיש לו מגבלה בדיבור דומה לשלך עלול להסתיר את זה.מהסיבה הזו מעטים יודעים שכמעט אחוז אחד באוכלוסייה מגמגם,שיש יותר ממליון וחצי מגמגמים בארה"ב היום.הרבה אנשים מפורסמים סבלו מאותה בעייה כמו ג`ורג השישי של אנגליה,סומרטס מגאהם,מרילין מונרו,ודמויות מהטלביזיה גארי מור ג`אק פאר גמגמו בשלב כלשהו מחייהם.בבעיית הדיבור שלך,אתה עלול למצוא שאתה  לא יחידי ובודד כמו שחשבת.

כל מגמגם יש לו סגנון ייחודי בד"כ ,שהתפתח על ידי טריקים שמותנים בפחד ונעשו אוטומאטיים.אף על פי כן   הם סובלים מאותה בעיה גם אם הם בוחרים לקרוא לה גמגום מגבלת דיבור או משהו אחר.

איך אתה מגמגם זה מאוד חשוב,אין לך ברירה האם לגמגם אבל יש לך ברירה איך לגמגם.הרבה מגמגמים למדו כמוני שאפשר לגמגם בקלות באמצעות מאבק ומתח מועטים.המפתח ללמוד איך לעשות את זה הוא פתיחות,להעלות יותר מהקרחון על פני השטח,להיות עצמך לא להיאבק ולהלחם כשאתה בתקיעה להסתכל למאזין בנחת בעיניים,אף פעם לא להירתע בניסיון לדבר כאשר התחלת אותו,אף פעם לא להימנע ממילים וממצבים,ליזום דיבור גם אם אתה מגמגם הרבה.כל זה הוא בסיס לכל הצלחה בהתאוששות מגמגום.אתה יכול לגמגם את דרכך החוצה מהבעייה.

כל זמן שקידמת גמגום בבושה,שנאה,אשמה, הרגשת  פחד ומניעה לעבר הדיבור.הפחד והמניעה והאשמה יובילו ליותר גמגום וחוזר חלילה.מכיוון שהגמגום מקיים את עצמו במשולש המרושע הזה,יש הרבה מגמגמים מבוגרים שיכולים לעזור לעצמם לדבר בפחות מאבק אם הם יקבלו גמגום ויישארו פתוחים בנוגע לזה,ויעשו כל שביכולתם להוריד את השנאה אליו.רוב המטפלים הוותיקים מחפשים למנוע או לצמצם את תדירות הגמגום ולכן נכשלים לשבור את המעגל המרושע.אתה יכול להיות יותר מוצלח על ידי הורדת הבושה אשמה והשנאה מהגמגום שבאופן מיידי גורמים לפחד.

זה שאתה מגמגם לא אומר שאתה פחות מסתגל מבן אדם אחר,זה גם לא אומר שאתה נחות או נוירוטי יותר מבן אדם אחר.מחקרים סדרתיים שהשתמשו בשיטות מודרניות בניתוח אישיות  לא הראו תבנית אישיותית קבועה למגמגמים ולא הבדלים סדרתיים בין מגמגמים למי שאינם.אולי חיזוק קטן עם הידע הזה יעזור לך לקבל את עצמך כמגמגם ולהרגיש שלם ופתוח בקשר לגמגום.

אם אתה כמו רובם של המיליון וחצי מגמגמים במדינה הזאת טיפול קליני לא יהיה זמין בשבילך.מה שלא תעשה תצטרך לעשות הרבה בעצמך עם הרעיונות האלו ועם המקורות שתוכל למצוא (איננו דנים כאן האם טיפול עצמי הוא ראוי),טיפול קליני יאפשר לך לעשות התקדמות יותר עקבית בד"כ.זה נכון בעיקר אם אתה כמו חלק מהמגמגמים,שבדומה לאנשים לא מגמגמים סובל מבעיות אישיותיות ורגשיות.

במידה מסוימת כל מגמגם מנסה לטפל במקרה שלו.צריך להיות לך "מידוס אופרנדי" (שיטת פעולה)ודרך לטפל בדברים,דרך ללכת במשימת הדיבור.ישנם בודדים,שכשהם מתחילים בכוון הנכון,הם יכולים לעשות את שאר הדרך בעצמם.אחרים צריכים  טיפול פורמאלי והדוק יותר  בדיבור או  טיפול פסיכולוגי בקליניקה.

ניסיתי לרשום רעיונות בסיסיים שנשמעים יותר ושקל יותר לעבוד עליהם מאשר התובנות שניתנים לרוב המגמגמים.אתה יכול לפעול בדרך הזאת:בפעם הבאה שאתה נכנס לחנות או עונה לטלפון,תראה כמה אתה יכול ללכת קדימה למרות הפחד.תראה אם אתה יכול לקבל את התקיעות שיהיו לך יותר ברוגע כדי שהמאזין יעשה אותו דבר,ובכל שאר המצבים תראה אם אתה יכול לקבל בפתיחות את התפקיד של מישהו שכרגע מגמגם ויש לו פחדים ובלוקים בדיבור.אבל תראה לכולם שאתה לא מתכוון להרשות לגמגום לעצור בעדך לקחת חלק בחיים.תבטא את עצמך בכל דרך אפשרית ומעשית .אל תיתן לגמגום להפריד בינך ובין האדם השני.תראה אם אתה יכול להגיע לנקודה שיש לך רצון קטן להימנעות והסתרה בסיטואציות חשובות בדומה לכאשר אתה מדבר לבד.וכשאתה מגמגם .. ואתה תגמגם -תהיה עובדתי בנוגע לזה.אל תבזבז את הזמן והתסכול שלך על ניסיונות לדבר בשטף מוחלט.אם הגעת לבגרות כמגמגם,הסיכויים הם שתמיד תהיה מגמגם במובן כלשהו.אבל אתה לא צריך להיות הסוג מגמגם שאתה עכשיו,אתה יכול להיות מגמגם קל בלי שום הגבלות.גיל הוא לא גורם יותר מדיי חשוב,אבל בגרות רגשית כן.אחד מהמקרים שלנו  הכי מוצלחים בהתאוששות מגמגום  היה של מנצח תזמורת בפנסיה בן 78 שהיה נחוש בדעתו שלפני מותו  הוא יכבוש את המגבלה שלו,וכך הוא אכן עשה.

בקיצור ,תראה כמה מהקרחון אתה יכול להעלות מעל פני השטח,כשתגיע לנקודה שאתה לא מסתיר כלום מהמאזין,לא יישאר לך הרבה מהמגבלה.

אתה יכול לגמגם החוצה את דרכך מהבעייה ,אם תעשה את זה באומץ ובפתיחות.

בנוסף אולי תרצה גם לקרוא את המאמר  עם התרגום המשובח של  קלינאית התקשורת מיכל אופצ'בסקי כאן