"החבילה שלנו" מאת: אמיר ראג'פורקר.

לעיתים אני מביט על החיים ומשהו בתוך תוכם גורם לי לחוש באופן מסויים. אלא שהחיים זורקים לך עצמות, כאילו היית סטנדאפיסט אשר מחפש את הבדיחה הבאה שלו. המקרה הבא, נפל עלי כרעם ביום בהיר והבהיר שיש משהו מעבר לרוע או אגו, מעבר לנקודת מבט אישית.

כך, בערב חמים, בעודני רץ אחרי הדקות במטרה להספיק את מסירת החבילות שלי, במסגרת העסק החדש שלי, הקשתי בעזרת אצבעותיי המזיעות על מסך הפלאפון, כל שחפצה נפשי, ליצור קשר עם הלקוח הבא. עוד לקוח מיני רבים באותו יום, לכאורה שעה ויום שאינם מיוחדים. בכדי להימנע מהגמגום שלי, כבר ייצרתי לעצמי מעיין משפט פתיחה קבוע ממנו לא סרתי. כאילו הייתי אפליקציה שאומרת את אותן מילים בדיוק ללא הפסקה. הטלפון צלצל, עוד צלצול ועוד אחד קט, עד אשר נקטע עם הלקוח בצידו המקביל. "הלו".

פציתי את פי מבלי להקשיב לאדם בצידו השני ונכנסתי היישר לרוטינה, "היי שלום, מדבר השליח, יש לי חבילה עבורך, אפשר להגיע?". ואז שמעתי אותו, לרגע אחד. לפתע הקשבתי. האינסטיקנט הראשוני, שצרח במחשבותיי היה לעזור, להשלים לו את המילים. כל כך חשקה נפשי, רק לעזור לו. הרגשות הציפו אותי, בלבול. הוא רוצה שאעזור לו? זו חוצפה? האם אני מרחם עליו? אסור לי להרגיש ככה, האם כולם מרגישים כלפיי את אותן התחושות, כשאני פוצח את פי ונתקע?

החלטתי לא להחליט ושתקתי, קיוותי שהרגע יתמוסס מהר ככל האפשר. הרי פגשתי המון מגמגמים כמונו באמב"י, ולפתע, בחיים האמיתיים, כאילו זינקתי אל תוך בריכה שנמצאת על הירח. מראה עמדה מולי. הנה אדם שמדבר בטלפון ואין לו שמץ של מושג, שבצידו השני יושב לו מישהו עם "בעיה"(?) דומה, אח תאום. המשכתי לשתוק, כשם שהמורות שלי אמרו לי לא פעם, "בלעת את הלשון?", וניחמתי עצמי בכך שאני בעצם אדם סבלני ומסוג אלה שממתינים עד להשלמת המילה וזאת למרות שמיהרתי. בינתיים, הוא הסביר לי איפה הוא מתגורר, ושכן, אפשר להגיע. אבל המילים והתחושות נשארו עימי, כאילו היו תינוק מנדנד בלילה (או בטיסה).

בדרך אליו, בעודני מהרהר, הבנתי משהו אחד, שהעניק לי את הנחמה שלה הייתי זקוק. התחושה היחידה בסופו של דבר היא שהאדם ינק ממני רגש של טוב לב. הבנתי שכך צריך להביט על פני הדברים, מדובר על הדבר החשוב ביותר. אם מישהו משלים את המילה הבצורה בתוך החומה שבפה, הוא לרוב עושה זאת מתוך טוב לב. אין ספור פעמים, ראיתי אנשים שפתאום, נוצרת סביבם הילה מיוחדת כאשר האזינו לי מגמגם, משהו זר להם נפתח. יש היגידו שהם מרחמים עלינו, וגם אם כן, יש פה משהו יפהפייה, אדם שפותח את ליבו ובאינסטינקט הראשוני, כל משאלת ליבו היא פשוט מאוד לעזור. בשורה התחתונה, אל לנו להיעלב כאשר מנסים לעזור לנו, כי גם אנו רוצים לעזור לאחרים.

השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.